אני קוראת לזה שוק תרבותי רגרסיבי

דף הבית >> אני קוראת לזה שוק תרבותי רגרסיבי
טיול במזרח- בעיני בת 22
תאיר אלמור
 
אני קוראת לזה ״שוק תרבות רגרסיבי״. הגעתי לסינגפור אחרי שמונה חודשים של טיול במזרח, עם תיק על הגב ותקציב מצומצם. סינגפור היא יעד שונה מכל המקומות בהם טיילתי
עד כה. דבר ראשון, מדובר במדינת עולם ראשון, מה שכבר מייצר את ההבדל העיקרי. שכחתי שאנחנו המערביים כאלו ברי מזל לחיות במקומות כל כך עשירים ומפותחים, ומעבר לכך אחרי שהיית בצד האחר, העני ולמדת להסתדר עם מעט מאוד דברים פתאום הכל נראה מוגזם, מסתובבים סביבך אנשים בקניונים ענקיים, עם מסכים שמתחלפים בכל רגע, כל אוזן מחוברת לאוזניה וכל העיניים מכוונות למסך כזה או אחר. ההמון הולך כמעט מבלי להיות מודע למה שקורה מסביב, כולם חדורי מטרה, מנסים להגיע כמה שיותר מהר ליעדם, ואף אחד לא עוצר בדרך. 
המדיניות שרכשתי לעצמי בתור מטיילת היא מדיניות של ״זרימה״, מה שיקרה יקרה, בין אם
זה רע או טוב יש להינות מהדרך, להיות מוכן למפגש עם השונה, לחקור פינות נסתרות,
להיקלע לסיטואציות שבהן אני גם לא תמיד מרגישה הכי נוח. 
 
אחת התחנות האחרונות שלי לפני סינגפור הייתה אי שנקרא ״במבו איילנד״ בקמבודיה. במבו איילנד הוא אי שנקנה על ידי מערבי, כוונתו היא לבנות שם ריזורט יוקרתי לעשירי התיירים. אבל בינתיים, עד שעבודות הבנייה יתחילו האי ריק. כמובן שמשך אותי הרעיון לבלות מספר ימים על אי בודד, ואכן כך עשיתי. הגעתי אל האי, שם גרים שני קמבודים שתפקידם הוא לשמור על האי מפני מבקרים. הם ניסו לשכנע אותי מספר פעמים לעלות חזרה על הסירה , אמרו שמעשיי הם לא חוקיים , אך לא וויתרתי והחלטתי למרות השכנועים לא לעלות על הסירה ששטה חזרה לחוף הראשי ולהשאר על האי. אחרי שהשמש ירדה הבחור הקמבודי שגר על האי ״צ׳אי״ הוציא כמה בירות ״קלאנג״ קרות, הגיש לי והתחיל להדליק מדורה. על האי אין תשתיות של חשמל ומים, יש בית קש בו גרים צ׳אי ואשתו ומטבח קטן על מנת להכין אוכל פשוט כמו אורז ועדשים.




לא כל כך הפריע להם שהחלטתי להשאר, נהפוך הוא, עבר זמן מה מאז שהם זכו לחברה על האי הקטנטן והנטוש. וכך ישבנו לנו בלילה, כמעט בעלטה מוחלטת, כל כוכבי השמיים נפרסו לפנינו, אני, צ׳אי ואשתו, לא כל כך מסוגלים לתקשר בגלל מחסום השפה ועם זאת מאוד מבינים אחד השניה. 
לאחר זמן מה של ישיבה צ׳אי אומר ״גו אין ווטר״ (go in water), כמובן שהופתעתי, תמיד אמא אמרה שאסור להכנס לים בלילה וזה מאוד מסוכן! אבל אם צ׳אי אומר כנראה שיש סיבה, ואכן כך עשיתי ונכנסתי למים. בגלל שהאי לא מיושב, ואין בו חשמל הוא חשוך מספיק על מנת לראות תופעה מרהיבה- פלנקטונים זוהרים בהמוניהם. כל מה שצריך לעשות זה להזיז את המים מה שגורם לפלנקטונים לזהור בצבע כחול ניאון. מיותר לציין שזו חוויה משוגעת, חד פעמית ומיוחדת ביותר.

 


אז כיצד אמרתי? ״שוק תרבותי רגרסיבי״? אחרי שמונה חודשים של איים בודדים, חוסר בחשמל, מקלחות בנהר, כביסה בכיור, אוכל רחוב, הליכה ברגל, טרמפים, רכבות בהודו, שינה על ערסלים, ושלא נדבר על זה שנייר טואלט היה דבר נדיר למצוא לעיתים, סינגפור היא אכן ההתאקלמות שלי לעולם המודרני. 
נזכרתי כמה אני מעריכה מיטות מפנקות, מקלחות עם זרם מים מוצלח, שפע של אוכל, מגוון ואפשרויות, תחבורה שמאפשרת לך להתנייד לאן שרק תרצה, תרבות, אומנות, קניות... ועם זאת הפעם אני מגיעה לעולם הראשון עם ביקורת, עם הידיעה שאפשר גם לצרוך פחות, לייצר פחות זבל ולהסתדר עם מעט. כנראה שלא אבלה את שארית חיי על אי בודד, אך עם זאת אשמח למצוא את דרך המלך, משהו בין לבין. אסור לנו לשכוח כמה ברי מזל אנחנו ולא לקחת את השפע שיש סביבנו כמובן מאליו. ואולי כדאי לנו מדי פעם, לקחת תרמיל קטן ולצאת החוצה, גם אם זה רק לכמה שעות, כדי שנעריך מחדש את המקום בו אנו חיים, נזכור שיש לשמור עליו כי אט אט גם פינות טבע קסומות כמו ״במבו איילנד״ הולכות להימחק ולהפוך מג׳ונגל טרופי לג׳ונגל בטון, כי הטבע קסום מעניין ומרגש לא פחות מהקניון (ולרוב אף יותר).




ואולי בפעם הבאה שתצאו לטייל תרדו קצת מהשביל המוכר, ממה שרשום בספר או באינטרנט, נסו להגיע לאיזה מקום מיוחד, שקט ונטוש, תארחו קצת חברה לאיזה זוג או משפחה מקומית, תצטרכו קצת להתאפק עם מיטה נעימה, כביסה או חשמל אבל ההנאה מובטחת!
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים