בית פתוח, מאיה פקר רינת

דף הבית >> בית פתוח, מאיה פקר רינת
הקדמה
מאיה פקר רינת
 
יצאנו לטייל בשכונת Joo Chiat שבאיזור קטונג רחלי (ושי)אני (וגיל).
 
רחלי, בוגרת לימודי עיצוב ואומנות, הסתכלה על הביקור (גם) בעיניים הבוחנות אומנות שלה- התרשמה מפתרונות העיצוב, העמיקה ביצירות האומנות, 
סיפקה פרשנויות ליצירות מופשטות ונהנתה מאוד מהצד הויזואלי של הביקור.
 
אני, פסיכולוגית בהכשרתי וסוציולוגית בהוויתי ובעבודתי ראיתי בסיור בעיקר את הזוויות 
החברתיות- תרבותיות: מתחים ודינימיקות, פוליטיקה של כוח, מדיניות וכוחות חברתיים, 
תהליכים של עיצוב תודעה ומאבק על הסברה וחינוך, בניית חברה ושאלות של ערכים.
 
ההווייה קובעת את התודעה קבע מרקס (קרל) לפני כ-150 שנה ודייק.
 
סיור אחד, שתי זוויות.
 
על הסיור ופרוייקט בתי פתוחים
 
רחלי הציעה לנו להצטרף לסיור בשכונת Joo Chiat. הסיור מתקיים במסגרת תוכנית "בתים 
פתוחים", תוכנית בתמיכה ממשלתית שמטרתה לחשוף את השכונות הסינגפוריות הסמויות 
מן העין (שאינן במשולש אורצ'ארד- מרינה- צ'ינה טאון) לקהלים רחבים: תיירים, סינגפורים, 
וזרים. תושבי השכונה הנבחרת ובעלי העסקים שבה, "משאילים" את בתיהם לאומנים שונים 
שממקמים בהם יצירות אומנות ש"מתכתבות" עם הבית, הרחוב או העסק ומזמינים את הקהל 
לצפות בשכונה, בבתים ובאומנות. לא מעט ציפורים בבת אחת. אם רחלי ושי, למודי סיורים 
קודמים בשכונות קודמות ואלו שיודעים על סינגפור כנראה הרבה יותר מהאזרח הסינגפורי 
הממוצע ממליצים ומציעים הרי שבוודאי שנעננו להזמנה.
(היה זה שי המשתתף היחיד בסיור 
שידע להסביר מדוע האומן השתמש בשנת 2030 במייצג שלו-
תוכנית האב לתכנון סינגפור).
וכך נכתב באתר האינטרנט של "בתים פתוחים" על הפרוייקט:
 
"סינגפור היא משעממת. אבל יש בה מרחבים מעניינים באמת. זו הסיבה שיזמנu
 את פרוייקט הבתים 
הפתוחים. שמנו אומנות גם בשופהאוסים ובדירות הHDB. אנחנו מבקרים בעולם הישן של טיונג בהרו לפני שניכנס לעולם הזכוכית והמתכת הקרה של המרינה. בכל שנה, אנו חושפים את הסודות והחיים הנסתרים של שכונה אחרת.
התושבים מארחים את האמנים בבתיהם, אמנים האומרים משהו על המקום בו אנו חיים. 
ואתה, האורח, מוזמן להיכנס פנימה אל הבית, אל החיים הנסתרים של סינגפור באמצעות האמנים שלנו." 
(התרגום, שלי..)
 
עוד על הפרוייקט, המשימה, הסיורים ועלותם והאנשים שמלפניו ומאחוריו ניתן לקרוא באתר.
 
WWW.OHOPENHOUSE.ORG
 
סיור בשכונת Joo Chiat
 
שכונת Joo Chiat בה התקיים הסיור הפעם היא שכונה שהוכרזה לשימור ב1993 ע"י המרכז 
לתכנון סינגפור ה- URA. השכונה מתאפיינת בשופהאוסים צבעוניים ומרהיבים, בהיותה 
שכונה שתושביה היו (וחלקם עדיין) פאראנאקאנים, ובכך שהיא שכונה בתהליך של עיצוב 
והתהוות מחדש. משכונה רוויית פשיעה וזנות (למשל יש בשכונה לא מעט מסעדות 
ויאטנמייות שנפתחו על מנת לשרת את הזונות הויאטנמיות שעבדו בשכונה) לשכונה מהוגנת, 
יוקרתית ומוחזקת היטב.
הסיור בין ובתוך הבתים, הרחובות ובתי העסק התקיים בלווית שתי צעירות (סטודנטיות ככל 
הנראה) שניכר שהידע שלהן נרכש לטובת הסיור ואינו ידע עמוק וחלק מהוויתן. הן הסבירו 
וסיפרו לא מעט אך היה זה ידע שניתן להגדיר אותו "על פניו". מכל מקום הם הוליכו אותנו 
ברחבי השכונה בנעימות ובבהירות.
 
הסיור עבר בכשבעה אתרים שבכל אחד מהם הוצג משהו אחר. בין האתרים היו בית של זוג פאנאקני מבוגר,
שני חדרי מלון, בית של זרים מבלגיה, חצר של סטודיו, סמטה בין בתים, בית 
של זוג צעיר המשוייך לקטגוריית ה"ילדים מהתרבות השלישית" ועוד.
כאמור, בכל מקום 
הוצגה גם אומנות. כמובן שגם מקומו של רחוב שיש בו זה לצד זה מסגד, כנסייה ומקדש לא 
נפקד.
כך למשל, בבית של הזוג הפראנאקי המבוגר, בית מגובב אך מקסים ומלא "אופי" הוצגו עבודות של פרחים מניילון ונייר
שיצרו מעין שביל צבעוני בתוך הבית תוך קריצה ברורה 
לקוסם מארץ עוץ. 
 
תחנה נוספת, בחצר, הייתה סוג של מחווה לאומן הומוסקסואל שנוי במחלוקת שהסטודיו שלו 
שכן בסמיכות אך נהרס כיוון שהיה "דליק" (אמרה המדריכה בהתרסה כלפי המדיניות). בחצר 
הוצג פסל שהוא יצר, מרהיב ביופיו שהיה מיועד למלזיה אך נדחה כיוון שפוסלו בו פנים 
ברורות, ומעין פסל סביבתי שעסק ביחסים לא ממומשים. המחווה כללה אלמנטים מהסטודיו 
שלו שהם כשלעצמם יש בהם בכדי להעיד אל האומנות. (מבולבלים? גם אני..)
כך עברנו בין תחנות, חלקן מרשימות מאוד ויזואלית ובכלל וחלקן מאולצות ומתאמצות מידי, 
או סתם לא ברורות לפושטית, בורת אומנות שכמוני.

הזוית החברתית-תרבותית
 
אך כמו שהבטחתי בתחילה, מעבר למייצגים, לעבודות האומנות שכללו ציור, פיסול, חפצים, מיצגי וידאו, משחקי אור וצל, ובאמת מגוון חומרים ודרכי הצגה השתדלו המדריכות לספר את סיפור השכונה. הסיפור ההיסטורי והעכשווי, הסיפור של האנשים ושל המדיניות, הסיפור של חיי היומיום והסיפור של התרבות וההיסטוריה. סיפור של שכונה בסינגפור (ובכלל) הוא כנראה תמיד סיפור של רצונות, יחסים, קהילה ומפגשים: בין מדיניות לתושבים, בין תושבים לבין עצמם ובין תרבויות.
 
מעל הכל, בין ובתוך השורות ניתן היה להתרשם שזוהי שכונה בתהליך של התעצבות ושינוי. 
משכונה יפה להפליא אך רווית פשיעה, זנות ושאר תחלואים אנושיים ואשר מתאפיינת בכך שחלקים ממנה הם "No Man's Land" לשכונה יוקרתית מטופחת ומצודדת
המציגה ומייצגת 
את מדינת סינגפור במייטבה. בסינגפור כמו בסינגפור מעדיפים את
המתוכנן והנשלט על פני 
דינאמיקה ספונטנית ואינטיאוטיבית.
שמענו סיפורים על סכסוכי שכנים ובוררות, שמענו סיפורים על זונות שבורחות מלקוחות 
ונופלות מתקרת זכוכית (אמיתית, לא מטאפורית) לתוך בית באמצע הלילה, שמענו סיפורים 
על קטטות רחוב והתנהגות פרועה, שמענו על מדיניות להתמודדות עם עובדים זרים.
ההסברים על תהליך "ניקוי השכונה" היו מעניינים במיוחד. המדריכה חזרה על הביטוי "לנקות 
את השכונה.." ואז שאלה בעצמה, מכאנית יש לציין, "השאלה שנשאלת היא לנקות ממה...". 
ניקוי השכונה (מה שאצלנו בישראל אולי היה תחת הביטוי "שיקום שכונות") כולל למשל 
הורדה דראמטית של מספר הברים ומכוני העיסוי, הסבת מלונות עפ"י שעה למלונות מהוגנים 
ומכובדים ופתיחת מקומות מערביים/מודרניים ו"נקיים" מיצריות מתפרצת: חנויות עיצוב, 
חנויות מתמחות בשוקולד ועוגיות, אנחנו אכלנו במסעדה צמחונית מקסימה, חנות גבינות 
ועוד. (אגב, את כל אלו עוד נסרוק לעומק..). 
 
שכונה. מ ר ת ק ת .
 
אהה ופרט קטן לקינוח. אם בעבר היה ניתן לשכור בית ב50 דולרס לחודש הרי שפגשנו 
אקספטים שמשלמים רק 9000 דולרס לשופהאוס מרהיב. יחי ההבדל הקטן.
עוד נדבך בחווית סינגפור, מדינה קטנה ופנים לה רבות. 
 
בוא נלך, לשם. 
 
הי, אל ארץ עוץ, נרוץ, נרוץ. 
 
אל מעבר לקשת,  אל מעבר להר 
 
שם כל מי שנפגוש מיוחד ומוזר 
 
עם ילדה וכלבלב עד לקצה העולם 
 
רק צריך עוד למצוא את הדרך לשם 
 
עוד נלך בדרך הצהובה היפה 
 
עוד נלך בדרך עד סופה סופה 
 
עם דחליל בלי מוח 
 
ועם איש הפח 
 
ואריה שפוחד כל כך 
 
וגם איש הפח הנה הוא כאן 
 
עם דחליל 
 
ואריה פחדן 
 
עם כלבלב 
 
וילדה יפה 
 
בוא נלך בדרך עד סופה 
 
בוא נלך, בוא נלך... איתם!
 
הי! וטוטו גם!
 
לשם, לשם!
 
(משורר זר, תרגום לאה נאור).
 
לייבסיטי - בניית אתרים