בן מילשטין בצבא

דף הבית >> בן מילשטין בצבא
ראיון עם בן מילשטיין שהתגייס לצבא בישראל
רחלי אורן


לאחר - 10 שנים בחו״ל (עזב עם הוריו את הארץ פעם ראשונה בגיל 4 ופעם שניה בגיל 13), סיים בן את לימודיו בתיכון בסינגפור וחזר לארץ לבד  כחייל בודד לשרת בצבא.
איך היה עבורו השרות, למה בכלל הלך לצבא (למרות שלא היה חייב) ומה השתנה בו אחרי שלש שנים.
האמיתות שאנו דובקים בהן, כמו ההתבגרות והעצמאות אליה מגיעים הישראלים בתקופת השירות, נתפסים אחרת אצל בחור שחי קצת שם וקצת כאן.
"מי אמר שלהתבגר בגיל 19 זה טוב? מדובר על התבגרות כתוצאה מהתמודדות עם חיים ומות, פציעה קשה, ואובדן. 
בארץ מי שלא עשה צבא הוא לא בוגר, אבל בראיה גלובלית זה לא הכרחי. העובדה שאתה בוגר יותר מכל שאר העולם לא עושה את זה יותר נכון, אנחנו הלא נורמלים ולא העולם."
 
אז מה אתה עושה בצבא?
"אני חונך חניכים בקורס מפקדים של חיל תותחנים. אני אחראי על ההכשרה שלהם, הכוללת את הצד המקצועי, וגם איך כמפקד אתה יכול להניע אנשים, להרצות להם ולעמוד מולם כך שיקבלו את מנהיגותך."
איך הגעת לתפקיד ההדרכה?
"בעיקרון התגייסתי לחיל תותחנים , עשיתי קורס מפקדים ולאחר 8 חודשים בגדוד מקצועי- בעיקר רמת הגולן והשומרון, נבחרתי לחזור להדרכה."
ספר קצת על המפגש עם הצבא בהתחלה- 
"שוק טוטאלי.
בסינגפור אתה חושב שראית את כל העולם, ומכיר הכל.
אבל רק בצבא, אתה מגלה את הרבדים השונים של החברה. זה פותח את העינים לארץ ישראל, אתה רואה את הפערים בחברה.
גיליתי את ישראל פיסית- בעבר הכרתי רק את תל אביב רבתי, ובצבא הייתי ברמת הגולן בשבטה ובשומרון."
איך היתה ההתחלה?
"בשבוע הראשון בצבא מאד התלהבתי, ואז הייתה לי נפילה של כמה חודשים- חוסר ענין וחוסר שליטה על החיים.
פתאום אני צריך פקודה בשביל לקשור שרוכים.
המפקדים לא הבינו את נקודת המבט שלי, של אחד שבא מחו"ל- הם לא הבינו בדיוק את מה שאני עובר.
אבל הזמן עושה את שלו.
אחרי כחודשים הכרתי בחור אמריקאי שהיה במצב קשה משלי, הוא לא ידע עברית, ולא הבין כלום. עזרתי לו, ותרגמתי לאנגלית את כל מה שלמדנו, וזה הוציא אותי קצת מהשביזות. חזרתי להיות קצת מיוחד, קצת אחר, יש לי ערך משלי."
המשך...
"לקראת סוף המסלול לאחר כחצי שנה, הלכנו לתעסוקה צבאית על יד אריאל ושם "טחנו" אותנו, את הצוות שלנו בעיקר- כנראה בגלל שהמפקד שלי היה צעיר.
סיורים, פטרולים, כל הזמן. בשלב הזה כבר הכרתי את הגזרה והייתי מאד מעורב. אחד הקצינים אמר לי, בשלב כל שהוא, שלמרות שהוא המפקד בפועל, הוא מבין שאני המפקד של הסיור באמת. זאת הייתה הרגשה טובה מאד.



איך הרגשת לעצור אנשים? ("היינו צריכים לעצור אנשים מדי פעם").  
"עברו לי בראש הרבה מחשבות, ופחד, אבל כשעמדתי על יד הגבול עצמו, הרגשתי שהתפקיד חשוב- פה אני מגן על המדינה! "
האם ראית גם את העוול שנעשה לאנשים חפים מפשע?
"כן ראיתי, אבל משני הצדדים. וגם את החוקים המחמירים של צה"ל לגבי המפגש עם הערבים.
אחת הדילמות שלי הייתה יום אחד כשאשה ערביה רצתה לעבור במחסום ממקום אחד למקום שני, ללא תעודה. המפקד שלי החליט שלא להעביר אותה ללא תעודה. אני התלבטתי בזמנו האם ההחלטה הייתה נכונה, אבל היום אני מבין את החלטתו."
אחרי כשלש שנים בצבא, איך אתה מבין את הסכסוך הערבי הישראלי?
רק כשמתקרבים למקום, לישראל לשטחים, לרמת הגולן, רואים את התסבוכת האמיתית.
כשאתה בירושלים, ובחור מאיים עליך עם בקבוק תבערה ורוצה להרוג אותך, אתה מבין את הבעיתיות."
 

מבחינה אישית האם השרות הצבאי היה חשוב לך?
"בפעם הראשונה בחיי, במשך שלוש שנים, עשיתי משהו למען אחרים ולא רק בשביל עצמי. לעומת בית הספר כאן שמחנך להעצמה עצמית, הצבא גרם לי להסתכל מסביב, ולהיות חלק ממנו, מהחברה.
למרות שאומרים לי, הצבא לא יקום ולא ייפול עלי, אני חושב שכל אחד צריך לתת את חלקו והכי טוב שהוא יכול".
איך אתה מרגיש אחרי הצבא, מבחינת הזהות?
"בפנים אני מרגיש ישראלי, אבל בצבא אני עדין נחשב הזר מסינגפור. אני יהודי מאמין, ואני מגדיר את עצמי כך, כי נולדתי למשפחה יהודית.
השרות בצבא חבר אותי מאד לארץ ואני חושב שאגור בישראל בהמשך."
האם אתה חושב שכדאי שצעירים ישראלים הגדלים מחוץ למדינה, ילכו לצבא?
"אני לא רוצה לשפוט, כי גם לי לא היה ברור עד הרגע האחרון אם אתגייס.
אני גם מכיר אנשים שהצבא פגע בהם מאד.
אבל מבחינתי, למדתי להיות עצמאי, ולמדתי להעריך את מה שיש לי, וקיבלתי פרופורציה.
בעיקרון אני ממליץ להתגייס לצבא בגלל התרומה למדינה. 
האם יש לך חברים מהצבא?
"חד משמעית כן. עם החברים הקודמים, לא הייתי אף פעם באינטנסיביות גדולה כזו כמו עם החברה בצבא, וזה מביא לקשר חזק. אני בטוח שאשמור איתם על קשר."
איך אתה רואה את העתיד שלך?
"אני רוצה ללמוד בחול, ובשלב מאוחר יותר לחזור לארץ, אבל מקוה להמשיך ולחיות בשני מקומות.
הבנתי בסינגפור, כמה העולם קטן ובעצם אני יכול להגיע לכל מקום ולחיות בכל מקום."
 
אני רואה שאמא שלך, למרות שהיה לה מאד קשה בהתחלה, רוצה שגם אחיך ילך לצבא?
"כן, כי הצבא מאד משמעותי מבחינת הנוער להכרות עם ישראל. אחרי הצבא תמיד אהיה בליבי ישראלי."

לסיכום-
"אם היתי קורא את הראיון הזה לפני שנתיים לא היתי מאמין על עצמי שאעשה את זה כך."
 
 
 
 
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים