גלגולה של קאבייה- אירית בן ארי

דף הבית >> גלגולה של קאבייה- אירית בן ארי

גילגולה של הקבאייה והקרוסאן
אירית בן ארי


מי מאיתנו לא ראה את הבגדים  הצבעוניים המקומיים בטיולינו ברחובות צ'יינה טאון או בערב סטריט? הצבעוניות והדוגמאות של הבדים אופייניים ללבוש המסורתי של הנשים בדרום מזרח אסיה.
 
KEBAYA
הקבאייה היא חולצה שמוצאה מאינדונזיה, לובשים אותה מעל חצאית בטיק או על סרונג (בד המלופף בחלק התחתון של הגוף) או איקאט (אריג בד) , היא יכולה להיות תפורה מבד צבעוני או לבן ועשויה מכותנה דקה, משי, ברוקד או מבדים סינטטיים האופיינים לתקופה המודרנית. בדרך כלל היא שקופה למחצה ומעוטרת בציורי רקמה של פרחים או תחרה.
לקבאייה המסורתית אין כפתורים והסגירה נעשית על ידי 3 סיכות נוי מעוטרות ומחוברות ביניהן בשרשרת (ברושס) וניקראות קרוסאן – המילה הפורטוגזית ללב בגלל צורת ה"כפתור העיקרי ומיקומו".
המקור של הקבאייה הוא מאינדונזיה ועד היום נחשב לבגד הלאומי של הנשים שם.

יש הטוענים שיש גם קשר למילה קבאייה עם העבייה – הבגד המוסלמי המקובל בארצות האיסלם.
לפני המאה ה- 16 רק נשות משפחות המלוכה והאריסטוקרטים  לבשו קבאיות כשהמוני העם בתקופה זו היו הולכים עם חזה חשוף.




עם הזמן הקבאייה החלה להיות נפוצה במדינות שכנות לאינזונזיה דרך המסחר, היחסים החברתיים והדיפלומטיים, למלקה, באלי , סומטרה, ברונאי וסינגפור.

KEROSANG
הקרוסאן הינו תכשיט ייחודי המשמש לסגירת הקבאייה, שגם הוא התפתח בהתאם לשינויי האופנה ובעיקר שינויי הבד ממנו עשויה הקבאייה. היות והקרוסאן היה גם סמל מעמד, וככל שהיה מקושט יותר ועשוי ממתכות יקרות ומעוטר ביהלומים או פנינים כך העיד על מעמד ועושר... ולכן הדורות הראשונים של הקרוסאן, שרכסו קבאיות עשויות כותנה או פשתן היו גדולים וכבדים יחסית. עם התפתחות הקבאייה שהפכה להיות עשויה תחרה (רקמה) או משי דק ועדין או בדים סינטטיים בתקופה המודרנית, קרוסאן כבד וגדול "משך" את הבד... ולכן אומני התכשיטים והצורפים פיתחו את הקרוסאן החלול או הטבעת – עדיין גדול ומרשים, אבל פחות חומר שגרם לפחות משקל...








בסינגפור לבשו את הקבאייה והסרונג בעיקר הנשים מקהילת הפראנאקאן.  

PERANAKAN
הפראנאקן הוא מושג בשפה המלאית שפירושו הוא "ילידי המקום", כאשר הכוונה היא לבני קבוצות אתניות זרות שנולדו  בדרום מזרח אסיה והתערבבו עם האוכלוסייה המקומית ובמיוחד לאותם סינים שהיגרו למושבות הבריטיות באזור לפני כמאתיים שנים, או יותר. חשוב לזכור שעד 1911 אסור היה לנשים סיניות לעזוב את סין ולכן הגברים הסיניים התחתנו עם נשים מקומיות ממוצא מאלאי ולא מוסלמיות, ויצרו קבוצה אתנית חדשה, עם תרבות ייחודית ועשירה משלה, המשלבת אלמנטים סיניים ומלאים.
לקבאייה יש גם משמעות ואמירה הסטורית כאשר אשה בשם טרימוטרי, שהיתה אקטיביסטית, לבשה קבאייה בזמן הכרזת העצמאות ( 1950 ) של אינדונזיה ובאמירה זו הכריזה על הקבאייה כבגד לאומי.  נשים אינדונזיות בזמן מלחמת העולם השנייה  שהיו אסירות במחנות של היפנים סרבו ללבוש שמלות מערביות שחולקו להן ובלובשן קבאיות הכריזו על סולידריות עם מוצאן, גזען ולאומיותן והפרדתן מהסיניות, האירופאיות ואירואסיאניות.
לקבאייה גם השפעה רבה על האופנה המודרנית המערבית,  שמלות מתחרה הן אחת ההשפעות החשובות. כיום חולצת הקבאייה עדיין משמשת כבגד לאומי וחגיגי. אם תשימו לב כאשר אתם טסים, תוכלו להבחין שהמדים של הדיילות בחברות התעופה הסינגפורית, המלאית והגרודה האינדונזית הן קבאייה וסרונג במתכונתן המודרנית.

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים