האישה שאיתו

דף הבית >> האישה שאיתו
האישה שאיתו
 י'
כל יום בזמן שאני ממתינה לילדים שלי שיצאו מבית הספר, יושב על הספסל איתי אבא יפני אחד. הוא מחכה לשתי בנותיו בשעה שלוש וחצי כשמסתיימים הלימודים. כהרגלי אני תוהה לי תהיות – האם הוא הורה יחיד? האם הוא לבד פה עם הילדות? אולי גרוש? אבל אז החלטתי שבעצם הוא ה"אישה שאיתו". אני מתנצלת מראש לכל "הגברים שאיתן" ולכל הנשים שהמשפחה נסעה בעקבותיהן לשליחות. הפוסט הזה לא שוביניסטי אלא מנסה להציג רעיון ולא באמת משנה מי נסע בעקבות מי.
 
בכל שליחות יש דמות אחת במשפחה  לרוב האישה שנוסעת בעקבות זה שמקבל משרה בחו"ל. האישה הזאת בדרך כלל החזיקה משרה משל עצמה, לפעמים משרה משעממת שרק היוותה עוד הכנסה ולפעמים משרה מעניינת, לפעמים משרה זוטרה ולפעמים משרה בכירה. יכול להיות שהאישה הזו רק חיכתה לשינוי ויכול להיות שהיתה באמצע התפתחות מקצועית – לפעמים רק הקימה עסק ולפעמים כבר הספיקה לבסס אותו. וכן הלאה וכן הלאה. אבל היה לה עיסוק והיתה לה עבודה. והיא ידעה מי היא. כששאלו אותה מה היא עושה היא ידעה לענות ואחת ההגדרות שלה כמו אמא ורעיה היתה גם העיסוק שלה.
ואז האישה הזו עושה פסק זמן – ברוב המדינות היא לא עובדת, לפעמים היא בכל זאת מצליחה למצוא משרה, לרוב זאת רק משרה של "לצאת לעבודה", לפעמים היא מצליחה להמציא את עצמה מחדש. לפעמים היא מייחלת לחופשה הזו, ולפעמים היא רק משלימה איתה.
בינתיים אחרי תקופת הסתגלות קצרה ה"נשלח" מתחיל לעבוד במשרה שלשמה נסעו, יוצא בבוקר לעבודה חוזר בערב בדרך כלל מאוחר, כי הוא משקיע בעבודתו החדשה. לפעמים נוסע לחו"ל, לפעמים אפילו קופץ לארץ שממנה באו.  
והאישה? לתקופה של שנה, שנתיים, שלוש או חמש היא הופכת להיות ה"אישה שאיתו" – מלווה את הילדים, מגבה אותו כשלא יכול להגיע, לומדת להכיר את הארץ שנסעו אליה, לבדה. נפגשת עם כל בעלי המקצוע שמגיעים בהתחלה ללא ההפסקה, מתעסקת עם הרשויות, פוגשת אנשים חדשים ממקומות רחוקים וגם מהארץ שממנה באה ולפעמים סתם צריכה להיות דמות ייצוגית בכל מיני אירועים חברתיים.
והיא לומדת להגדיר את עצמה גם בלי עיסוק. כששואלים אותה מה היא עושה היא מספרת על המשרה שהחזיקה בארץ המקור, לפעמים זו משרה שהיא החזיקה לפני שלוש או ארבע שנים ובכלל אין לה מושג אם היא עוד רלוונטית לשוק העבודה הזה, אבל זאת ההגדרה שלה. היא נהנית והיא מבלה והיא מגלה עולמות ואנשים חדשים ו...לפעמים בסתר ליבה היא קצת מודאגת ממה שיהיה כשיחזרו הביתה...האם תוכל למצוא עבודה? האם תצליח להתברג שוב לשוק המשרות האכזרי?...אבל היא מדחיקה מיד את המחשבה הזו, ויוצאת לעוד אירוע.
לפעמים היא מתחילה ללמוד משהו שאולי יקדם אותה מקצועית ואולי רק יוציא אותה מהסטטוס ללא סטטוס שהיא נמצאת בו היום.
המצב הזה שהיא נמצאת בו לעיתים מביא אותה למקומות חשוכים, כאלה שהיא מעולם לא פגשה בארץ היעד כי שם היא עבדה ולא היה לה זמן לשטויות. הזמן הפנוי הזה ללא הגדרה שבו היא צריכה להמציא את עצמה כל בוקר ולקום מהמיטה גם בלי סיבה ולהיות לבד לפעמים מחוסר ברירה. וללכת לבלות עם נשים שהיא לאו דווקא אוהבת רק כדי שהלבד הזה לא ישתלט עליה. כי כמו שהוא יכול להביא אותה לפריחה הוא בקלות רבה יכול להביא אותה לסוג של דיכאון ודשדוש וחוסר עניין.
ואיך היא יכולה להרגיש דשדוש וחוסר עניין כשהיא בעצם חיה את החלום? והיא שומרת לעצמה את התחושות האלה גם כדי שלא יכעסו עליה מארץ היעד וגם כדי לא להודות לעצמה שאולי זה לא כזה מדהים ונכסף. והיא מנסה לצוף ולמצוא את עצמה מחדש. והיא הרבה פעמים מתגעגעת לתקופה הזו שהיא התלבשה לעבודה ופגשה אנשים עם תחום עניין משותף לשלה. ובסוף היא מוצאת את המקום הזה שהיא בסדר איתו והיא מתרגלת ואפילו נהנית מחוסר המעש והמחיובות.
 
וחולפת לה השליחות, לפעמים עברה שנה לפעמים שנתיים ולפעמים חמש ובסוף חוזרים הביתה. שוב האישה שאיתו אחראית לקלוט את הילדים, ולפגוש את בעלי המקצוע ולהתנהל מול הרשויות, הפעם בשפת האם שלה, במחוזות מוכרים.
 
ואז היא מתחילה לחפש עבודה....  
 

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים