הודו 2013

דף הבית >> הודו 2013
טיול אתגרי לשבועיים לצפון הודו - יולי 2013
 רחלי אורן


את הטיול התחלנו (אני ושתי חברות ילדותי) באמריצר, שהינה עיר המקודשת לבני דת הסיקים, ונמצאת במדינת פנגאב. האתר המרכזי הינו מקדש הזהב הנמצא במרכז אגם,  ומראהו המוזהב המשתקף במים הינו מרהיב בכל שעות היום. אחד מתפקידיו של המקדש הוא להאכיל את כל מאמיניו הנזקקים, ואנו ביקרנו במטבח הענקי, אשר הכול נעשה בו בהתנדבות ומתוך אמונה. המראה של מאות הודים האוכלים ועשרות המכינים את האוכל, הינו מיוחד במינו. כ-30 נשים מקלפות שום, עשרות אחרים מכינים את הבצק עבור הנאן- הלחם שלהם- בסירי ענק מהבילים, אחרות מכינות את הלחם עצמו ומעבירות לגברים האופים על סרט נע. מפעל האכלה מדהים בגודלו ובצבעוניות שלו.

כשבטננו החלה לקרקר ולדרוש את שלה, פנינו למסעדה מקומית ונהנינו מאוכל הודי- פאנגבי, טעים וחריף. 
המשך היום, 5 שעות ,הוקדש לנסיעה לכיוון מחוז דרהמסלה (בו נשהה 4 ימים) בנופים הרריים ובדרכים צרות ומתפתלות. 
שמו של המלון בסגנון הטיבטי, בו שהינו הוא- Chonor House, הנמצא בכפר- MacLeod Gange והפך למרכז טיבטי בודהיסטי חשוב בשנת 1960. זהו מקום משכנו של הדלאי לאמה* הגולה וקהילת פליטים שבאה אחריו.* פירוש השם- דאלי לאמה הינו- אוקיינוס של חוכמה- Ocean of Wisdom !

שרשרות של דגלים צבעוניים מודפסים במנטרות בודהיסטיות, (תפקידם לשלוח את הברכות (בעזרת הרוח) ישירות לשמים), מקשטות את הדרך למקדש הצנוע אך החשוב ביותר עבור הקהילה הטיבטית. כאשר הדלאי למה מלמד את מאמיניו, כך סיפרו לנו- מתמלא המקדש והסביבה הקרובה בעשרות מאמינים.
לאחר הסברים קצרים על המקום, המשכנו לשדות התה, אשר הגיעו לכאן עם הבריטים במאה ה-18, ולארמון הקיץ של הדלאי למה- הנקרא בשם-  www.norbulingka.org  Norbulingra

במקום מסעדה מקסימה וטעימה, בתוך גן גדול ופורח וכן מקדש, מוזיאון וחנות של עבודות יד. מומלץ ביותר!
בדרך חזרה, נעצרת לפתע כל התנועה. אנחנו פותחות את החלון נוטפות מזיעה. עוד רגע והנהג יורד לברר מה קרה, וחוזר עם חיוך- פרה נעמדה באמצע הכביש ובהיותה קדושה, כולם עומדים ומחכים בסבלנות שתזוז.
גם זאת הודו! היומיים הבאים מתחילים עם יוגה בו משתתפות שתי חברותי, בעודי ממשיכה לנמנם. הן חוזרות מלאות אנרגיה, ואנחנו מטיילות בכפרים הקטנים שמסביב, בשווקים ובמקדשים ההינדואיסטים. קונות קצת מזה, וקצת מזה, והכל במחירים זולים מאד.
 לאחר 4 ימים בדרהמסלה, אנחנו והנהג הצמוד שלנו, שמים פעמינו לכיוון מנאלי, הנמצאת בגובה של 2000 מטר ובמרחק של 9 שעות מדרהמסלה.

דיסק של חוה אלברשטין, אשר חברתי הביאה לי מהארץ, מתנגן לו שוב ושוב. בשלב זה מצטרף גם הנהג ההודי בשריקה, ואני מנסה להסביר לו את מילות אחד השירים- ומה שיוצא הינו סרט בוליוודי, ״היא שמחה שהוא עזב, אחר כך מאחלת שלא יחזור לעולם, ואז מייחלת שלא יעזוב אותה שוב! ״ 
ממש דרמה מהסרטים- והוא פורץ בצחוק!
לאחר שירה וניגונים וכשלוש שעות נסיעה, הבחנו בחתונה מקומית לצד הדרך, בה החתן והכלה לבושים כמו מהרג'ות- מלכים. הצטרפנו לחגיגה והתחלנו להתנועע לקול המוזיקה ההודית ולתשואות הגברים ההודים. רגע לפני שגנבנו את ההצגה לכלה ולחתן, עזבנו אותם והמשכנו בדרכנו- למורת רוחם של הגברים.

מנאלי קיבלה את פנינו בקול זרימה עזה של נהר העובר במרכז העיר. בצד האחד נמצאת העיר העתיקה ובצד השני העיר החדשה, ובה גבוה מעל כולם נמצא המלון שלנו. 
התופעה הישראלית, מקובלת ואהובה גם כאן. שלטים בעברית, מזמינים את התיירים לאכול, לשתות ולשהות בבתיהם. הישראלים אוהבים את הודו, ואת מנאלי- וההודים בתמורה מחזירים להם אהבה. הנהג שלנו מזהה את הישראלים מרחוק, פותח את החלון וקורא לעברם- שילום people- במעין מנגינה שמחה.


 מנאלי נמצאת בעמק קולו הפורה מאד, וענף היצוא העיקרי שלהם הוא גידול תפוחי עץ! בכל פינה ועל כל שביל גדלים עצי תפוחים, ועליהם דחוסים כמויות של תפוחים אדומים, עגלגלים ומפתים. גן עדן- גם כאן בהודו, לא רק בארץ ישראל! 

המאפיין הבולט באזור זה הינו הטבע הפראי, היערות העבותים, מפלי המים וכמויות מטעי התפוחים. אך בניגוד לשוויץ למשל, הדרכים צרות והרוסות, לכלוך בכל פינה- גם בהרים ובמפלים. גם זאת הודו - טבע פראי, ולכלוך והזנחה זה לצד זה.
את המשוואה הזו הצלחנו להפריך, כשיצאנו לטרק של כשעתיים בגובה 2200 מטר באזור הכפר נגר- זאנה. זהו אזור הררי עם נופים מדהימים להימליה, יערות עד ומטעי תפוחים. מכל היופי הזה נהנים הכפריים הגרים בכפרים העתיקים ( בין 300- 500 שנה )  בתי העץ והאבן המשולבים זה בזה, ללא צורך במסמרים וחיבורים אחרים, עומדים כאן במזג אויר הררי טרופי ומהפנטים אותנו- האורחים לרגע. ירדנו להליכה רגלית מהכביש הראשי והתחלנו לטפס בשביל שרגלי אדם יצרו אותו, ופרות מהלכות בו חופשי לצד המקומיים. כל כמה דקות עובר אותנו מקומי עם כובעו הארוג ונשים הסוחבות על גבן, סלים מלאי מספוא לבהמות, זרדים לחימום הבית וכן סלי תפוחי עץ, כרוב וכרובית.

באמצע הכפר עומד לו מקדש הינדואיסטי ואנימיסטי כאחד- מקושט בדמותה של האלה שיבה אך גם בקרני פרים, שרשרות מצמחי המקום ודמויות קטנות אחרות. ההליכה הייתה מענגת, גם אם קצת קשה, והטמפרטורה כ 21 מעלות, כמעט מושלם!
כשסיימנו והגענו לכביש הראשי, חיכה לנו כבר הנהג שלנו המלווה אותנו לכל אורך הטיול.  זו הייתה אחת מהחוויות המיוחדות ביותר בטיולינו.

הרי ההימליה הציצו מבעד לעננים, היורדים נמוך ומכסים את העמק, ושלג עדין מכסה את מורדותיהם. אפשר לדמיין מה קורה בגובה של 4000 מטר- אליו לא נגיע הפעם.
כעבור יום נסענו לאזור הנקרא בהו- Bahu, השוכן בגובה של 2280 מטר.
בבקתה קטנה המוקפת פרחים-סייפנים, טגטס, שושנים, מרגניות ודליות, ונוף הררי מלא עצים ושקט הררי המופרע רק על ידי צרצרים וציפורים, מחכה לנו חדר מסודר ומזמין- צימר הודי למשפחה ! אנחנו כבר כמעט בסופו של הטיול, אבל עוד הולכות ברגל בגובה 3200 מטר, לצד נהר גועש ופרחים פורחים בצבעים יפים.
למרות כל הקשיים והאתגרים- הלכלוך וההזנחה, והמרחקים הגדולים בין מקום למקום, הטיול באזור ההררי, הפראי והראשוני כמעט- הינו מרגש, מאתגר וחוויה גדולה!
 
* בשנת 1959 כבשה סין את טיבט והדלאי לאמה ומאמיניו גורשו לצפון הודו, כאן הם חיים עד עצם היום הזה.
* לקשר להינדואיזם
*הטיול אורגן על ידי משרד הודי מאד מוצלח העובד כבר שנים רבות עם ישראלים. שם מנהל המשרד אנורג- www.indiatravellers.com הנמצא בניו דלהי.
כל הפרטים הטכניים אצלי- ואשמח להעביר למי שמעוניין בטיול לחבל ארץ זה.
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים