הקשר הישראלי עם סינגפור

דף הבית >> הקשר הישראלי עם סינגפור

קצינים ישראלים חושפים: כך הקמנו את צבא סינגפור, החזק בדרום-מזרח אסיה

קראו להם "המקסיקנים", אבל הם היו קציני צה"ל שבאו לסינגפור כדי להקים לה צבא. תחילתה של מערכת יחסים חשאית ומיוחדת

ערב חג המולד של 1965 הוא התאריך הבלתי רשמי לתחילתו של סיפור האהבה הגדול והממושך והחשאי של ישראל עם סינגפור, שנשמר כסוד כמוס. העיתונות הבינלאומית, וגם הישראלית, ניסתה לתחוב את אפה. פה ושם דלפו רסיסי מידע; חלקם פורסמו, חלקם הוכחשו, ומחלקם התעלמו. הישראלים, כדרכם, השתוקקו לרוץ לספר לחברים, אך התגברו על היצר. הפחד שמא פרסום הקשרים יביא לניתוקם עשה את שלו. ישראל הטילה איפול מוחלט, והיחסים אכן נשמרו בסוד. עד שהצד השני לא הצליח להתאפק.

באוטוביוגרפיה "מהעולם השלישי לעולם הראשון" חשף מייסד סינגפור וראש ממשלתה הראשון, לי קואן יו, את הסוד שנשמר כמעט 40 שנה: צה"ל הוא שהקים את צבא סינגפור. בראש המשלחת הצבאית הישראלית עמד אל"מ יעקב (ג'ק) אלעזרי, שבתפקידו האחרון בצה"ל שימש ראש מטה פיקוד מרכז. עם שחרורו, בדרגת תא"ל, היה יועץ לצבא סינגפור; הוא מת לפני כ-15 שנה. "כדי להסתיר את נוכחותם בסינגפור קראנו להם 'מקסיקנים'", כותב קואן יו, "ואכן - הם נראו כהים למדי".

היום צבא סינגפור נחשב המתקדם והחזק בצבאות בדרום מזרח אסיה. הברית בין מערכות הביטחון של ישראל וסינגפור העמיקה והתרחבה, והיא מקיפה גם שיתוף פעולה בין התעשיות הביטחוניות. מהיקף העסקות, על פי פרסומים זרים, עולה כי צבא סינגפור הוא מהלקוחות הגדולים של אמצעי לחימה וטכנולוגיה צבאית ישראלית. התעשייה האווירית של סינגפור משתפת פעולה עם העמיתה המקומית ועם אלביט מערכות בהשבחת מטוסי הקרב אף-5 של חיל האוויר הטורקי. לפני שנים אחדות גילה שר ההגנה של סינגפור כי הטיל נגד טנקים "גיל" מתוצרת רפאל פותח בשיתוף פעולה בין שתי המדינות.

מדינה מוקפת מוסלמים

חיילי צבא סינגפור בתערוכת נשקבלומברג

את הצורך לשמור על חשאיות הסביר קואן יו לידידו הקרוב להנהגה ושר ההגנה הראשון בממשלתו, הד"ר גו קנג סווי: "אנחנו צריכים להבטיח, ככל שאפשר, שבואם של הישראלים לא יהיה נחלת הכלל כדי לא לגרום להתנגדות בקרב המוסלמים המאלים המתגוררים במלזיה ובסינגפור". זו, בתמצית, בעייתה של סינגפור. תושבי האי הקטן, ששטחו כ-700 קמ"ר, הם סינים ברובם, החיים בתווך שבין שתי מדינות מוסלמיות - מאלזיה ואינדונזיה. עד 1965 היתה סינגפור חלק ממאלזיה. באותה שנה החליטה ממשלת בריטניה לסגת מכל מושבותיה שממזרח לתעלת סואץ. בתהליך מהיר הוחלט על ניתוקה של סינגפור ממאלזיה ועל הקמתה כמדינה חדשה, נפרדת.

ב-9 באוגוסט 65' הוכרזה עצמאותה. בעת הקמתה היו לה שני גדודי חי"ר בלבד, שהוקמו והופעלו בפיקודם של קצינים בריטים. שני שלישים מהחיילים לא היו אזרחים, וממילא לראשי המדינה לא היה אמון בכוח הצבאי הקטן. שר ההגנה, הד"ר גו, התקשר למרדכי קידרון, ששימש לפני כן שגריר ישראל בתאילנד, לבקש סיוע. בתוך ימים ספורים הגיע קידרון לסינגפור. איש המוסד חזי כרמל הצטרף אליו: "גו אמר לנו, שהם חושבים שרק ישראל, מדינה קטנה ומוקפת מדינות מוסלמיות, בעלת צבא חזק, יכולה לעזור להם לבנות צבא קטן ודינמי". הבקשות שהגישו להודו ומצרים כדי שיסייעו בבניית הצבא לא נענו, המגעים עם ישראל הואצו ומערכת הביטחון הישראלית נערכה לסייע.

בדיונים שקיים הרמטכ"ל, רב-אלוף יצחק רבין, בהשתתפות סגנו וראש אג"ם, עזר ויצמן, הוחלט להטיל את האחריות לבניית צבא סינגפור על האלוף רחבעם זאבי ("גנדי"), שכיהן כעוזר ראש אג"ם. זאבי יצא לביקור חשאי בסינגפור, ועם שובו החלה עבודת ההכנה. כרמל: "גנדי אמר שהוא רוצה לבנות לסינגפור צבא אידיאלי, משהו שלא בנינו כאן. במקום לבנות משרד ביטחון ומטה כללי, גנדי הציע לבנות ארגון משולב, מבנה יותר חסכוני. שלא יהיו יותר מדי גנרלים ופחות מדי חיילים".

לראש הצוות שהקים זאבי מונה אל"מ אלעזרי, שעבד תחתיו באג"ם. לצוות צורף גם סא"ל יהודה גולן, לימים מפקד אוגדת שריון, שהשתחרר בדרגת תא"ל. בתחילה כתבו אנשי הצוות את "הספר החום", שעסק בתורת הלחימה; בהמשך נכתב ה"ספר הכחול", שעסק בהקמת משרד ההגנה וגופי המודיעין. ה"ספר החום" תורגם לאנגלית ונשלח לממשלת סינגפור לעיון. באוקטובר 1965 הגיעה משלחת צבאית מסינגפור לישראל.
"המשלחת הגיעה כדי לומר לנו: 'כל הכבוד, אבל כדי ליישם את הספר אתם מוזמנים לבוא לסינגפור'", משחזר גולן. לקראת הנסיעה זומנו חברי המשלחת ללשכת הרמטכ"ל.

"חברים יקרים", פתח רבין ואמר, "אני רוצה שתזכרו מספר דברים. אחד: אנחנו לא הולכים להפוך את סינגפור לקולוניה ישראלית. התפקיד שלכם - ללמד אותם את המקצוע הצבאי, להעמיד אותם על הרגליים, שינהלו את הצבא שלהם. ההצלחה שלכם תהיה אם בשלב מסוים יוכלו לקחת את ההגה ולנהל את הצבא לבד. דבר שני: אתם לא נוסעים לשם כדי לפקד עליהם, אלא לייעץ להם. והדבר השלישי: אתם לא סוחרי נשק. כשאתם ממליצים במה להצטייד, תשתמשו בשיפוט המקצועי הטהור ביותר. אני מבקש התעלמות מוחלטת אם הם יחליטו לקנות כאן או במקום אחר".

לי קואן יואי־פי

השכמה בחמש וחצי

ב-24 בדצמבר 1965 יצאו שישה קציני צה"ל מלווים במשפחותיהם למשימה בלתי מוכרת. "אלעזרי ועוד שני קצינים עסקו בהקמת משרד ההגנה", מספר גולן, "התפקיד שלי ושלושה נוספים היה להקים את הצבא". אל"מ אלעזרי פעל על פי כמה עקרונות בסיסיים, שחברי הצוות וממשיכיהם הקפידו לדבוק בהם: לבנות קאדר של מפקדים ומדריכים מקומיים; את חומר ההדרכה יכתבו החניכים שיוכשרו לקצינים; האימון ייעשה על ידי מדריכים סינגפורים.

"ביקשנו לגייס קבוצה של 50-40 איש שהיה להם ניסיון צבאי כלשהו ושהיו מוכנים לשרת בצבא קבע", מסביר גולן. "סידרנו שהם ימנו מתוכם אדם אחד שיהיה על תקן מפקד. החניכים בחרו לראש הקבוצה חניך ממוצא הודי ששמו קירפה ראם ווי, לימים רמטכ"ל צבא סינגפור. במשך שלושה חודשים העברנו קורס קצינים מרוכז".

הקורס הראשון התקיים במתכונת צה"לית: השכמה ב-5:30 בבוקר, התעמלות, סידורים אישיים, מסדר. מ-7:30 אימונים, שנמשכו עד 1 בלילה. "אחרי כמה ימים של אימונים הגיעה קבוצה של חניכים ואמרה: 'קולונל גולן, פה הערבים לא יושבים לנו על הראש. למה צריך את טירוף הדעת הזה'", נזכר גולן. "התקשרתי לאלעזרי והסברתי לו את המצב. כעבור כמה ימים הוא הופיע עם שר ההגנה הד"ר גו, שאמר לחניכים: 'מה שקולונל גולן אומר לכם לעשות - תעשו, אחרת תעשו כפול'".

במקביל לקורס פיקח הצוות הישראלי על הקמת הבסיס הראשון, על פי תוכניות של חיל ההנדסה הישראלי. כעבור שלושה חודשים עמד הבסיס על תלו. בתוך פחות משנה קיים הצוות הישראלי קורס טירונות, קורס מ"כים וקורס קצינים, על בסיס תוכניות שנשלחו מישראל. בסך הכל הוכשרו כ-200 מפקדים.

מופע ראווה של חיל האוויר הסינגפוריבלומברג

מובטלים במקום חיילים

עם הקמת סגל המפקדים היה אפשר להתחיל לבנות את הצבא הסדיר, על בסיס של שירות חובה. הישראלים נערכו לבניית שני גדודי חי"ר נוספים, לפי התקן הצה"לי - שלוש פלוגות רובאים, פלוגה מסייעת ופלוגה מינהלית, סך הכל כ-600 חיילים בגדוד. סגן-אלוף משה שפי, מדריך בקורס מפקדי פלוגות, נשלח כיועץ. "התברר לנו", הוא מספר, "שבסינגפור היתה התנגדות נפשית לגיוס חובה. מתוך עשרה מקצועות, החייל דורג אחרון, אחרי שודד. בסינגפור ראו בשירות החובה אמצעי להתגבר על האבטלה".

הישראלים עמדו בפני בעיה. רוב הצעירים בגיל גיוס (24-18) שהיו ממוצא סיני הציגו הוכחות לכך שהם מועסקים, כדי להשתמט. כ-70% מהמגויסים היו מובטלים ממוצא מאלזי, בשעה שהיחס באוכלוסייה היה הפוך. אלעזרי וגולן התלוננו בפני קואן יו והד"ר גו, אך קואן יו לא נרתע. "אני רוצה שתגייסו את האנשים הכי פרימיטיווים במדינה. את חסרי ההשכלה ואת המובטלים", אמר. הישראלים הנדהמים ניסו לשכנע אותו לשנות את דעתו, אך הוא התעקש: "במלחמת העולם השנייה ראיתי את היפאנים ואת הבריטים. החיילים הבריטים כולם היו אינטליגנטים, משכילים, אבל כחיילים הם לא היו שווים. החייל היפאני הכי פרימטיווי, מקבל פקודה ומבצע אותה, והם היו חיילים בלתי רגילים. עובדה, הצבא היפאני הביס את הצבא הבריטי".

גולן: "יעקב ואני ניסינו להסביר לו, שזאת לא שאלה של השכלה אלא של מוטיוויציה. לחייל היפאני היתה מוטיווציה כי הוא נלחם למען הקיסר, שהיה בעבורו אלוהים. למענו היה מוכן להקריב את חייו. איזה מוטיווציה היתה לחייל הבריטי, שנלחם אלפי קילומטרים מביתו?" ההסברים על מהות רוח הלחימה ואיך בונים מוטיווציה שיכנעו את קואן יו.

לצד שני המסלולים של שירות חובה ושירות קבע אימצה ממשלת סינגפור גם את מודל שירות המילואים של צה"ל. כל חייל שהשתחרר חויב לשרת עוד 13 שנה, עד גיל 33. הוקמה מערכת קריאה לגיוס מילואים, ומשרד ההגנה ביצע תרגילי פתע לגיוס מילואים. אחת לשנה נקראו אנשי מילואים לסדרת אימונים. בגלל מידותיה הקטנות והעדר שטחי אימון באש, נאלצה סינגפור להקים בסיסי אימונים במדינות שכנות וידידות.

הישראלים שהקימו את צבא סינגפור. מימין: משה שפי, אדם צבעוני ויהודה גולןניר קידר

הטנקים הפתיעו במצעד

חוסר השקט בסינגפור ובעיקר החשש מפלישה מאלזית לאי, בד בבד עם ההתפתחות המהירה של הצבא, עוררו צרכים נוספים. עם הקמת חיל הרגלים התעמק הצוות הישראלי בלימוד הקרבות שניהלו היפאנים בדרום מזרח אסיה ובשאלה כיצד הצליחו לפלוש למאלזיה ולסינגפור. על בסיס הלקחים שהפיק מהקרבות שניהלו יפאן ובריטניה הקים הצוות הישראלי כוח ימי, המבוסס על סירות דיג המכונות "סמפנים". גולן: "הסירות היו מעץ, הן היו יכולות לשאת 15-10 חיילים והתאימו לתנאי הים והנהרות בג'ונגל". תקופת ההמתנה, ערב מלחמת ששת הימים, היתה תקופה קשה לצוות הישראלי בסינגפור. "נשמנו לרווחה כשהצבא הישראלי לא הובס במלחמה. אחרת צבא סינגפור היה מאבד את אמונו במדריכים הישראלים", כותב לי קואן יו.

בינואר 1968 החליטה סינגפור להקים גם חיל שריון. בסודי סודות נחתם הסכם לרכישת 72 טנקים קלים מדגם { ,AMX@\{-13\ מעודפי צה"ל. החלטה נועזת: למאלזיה, השכנה הגדולה לא היו טנקים. במצעד יום העצמאות שהתקיים ב-9 באוגוסט 1969 נכונה למוזמנים, ובהם שר ההגנה של מאלזיה, עבד אל-ראזאק, הפתעה מרעישה: 30 טנקים שעטו מול בימת הכבוד. "היה לכך אפקט דרמטי", כותב קואן יו. למאלזיה היתה סיבה לדאגה. אל-ראזאק המליץ למארחיו לנקוט צעדים שישכנעו את ממשלת מאלזיה שכוונותיהם אינן עוינות.

בעקבות הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים התרכך מעט מעטה הסודיות סביב הקשר בין המדינות. נציג סינגפור באו"ם נמנע בהצעת ההחלטה שיזמו הערבים לגינוי ישראל. החלו מגעים לכינון קשרים דיפלומטיים מלאים. באוקטובר 1968 התיר קואן יו להקים נציגות מסחרית ישראלית, ובמאי 1969 התקבל האישור להקמת שגרירות ישראלית בסינגפור. גם מעמד המשלחת הצבאית הישראלית בסינגפור התחזק, וראשי המשלחת הבאים היו תת-אלופים. המשלחת הצבאית הישראלית הראשונה הניחה את היסודות למערכת היחסים הענפה של ישראל עם סינגפור.

בלי עוזי, עם סולתם ו"כיתה אלמונית"

מטוס של חיל האוויר הסינגפוריבלומברג

לאחר הקמת גדודי החי"ר של צבא סינגפור עלתה השאלה, באיזה אמצעי לחימה יצטייד הצבא הטרי. מפקדי הצבא רצו את ה"עוזי", התת-מקלע הישראלי. הצוות הישראלי אימץ גישה אובייקטיווית - ודחה את הרעיון. העוזי אמנם נחשב בשנות ה-60 לנשק מעולה, ואולם לטווחים קצרים בלבד. צבא סדיר, קבעו הישראלים, זקוק לרובה סער. נציגי התעשייה הצבאית הישראלית הפעילו לחצים באמצעות משרד הביטחון למכור את רובה הסער החדש "גליל". אבל הצוות החליט שהרובה לא בשל, והמליץ על רובה הסער האמריקאי אם-16.

כאב ראש גדול נגרם לישראלים, שנדרשו להכריע גם בשאלת ההצטיידות במרגמות. גדודי חי"ר מצוידים במרגמות בקוטר של 60-52 מ"מ ובקוטר של 81 מ"מ. המרגמות, שפותחו ויוצרו בחברת סולתם מיקנעם, נמכרו לצה"ל ויוצאו לכל העולם. גולן: "אף על פי שחשבנו שאלה הן המרגמות הכי טובות החלטנו שלא נמליץ עליהן, אלא נשתמש בגורם בלתי תלוי לצורך קבלת החלטה".

הצוות הישראלי פנה לחברה בריטית שעסקה בארגון וייעוץ בנושאים צבאיים, כדי שתבחן סדרה של דגמי מרגמות ותמליץ על הטובה ביותר. הדו"ח קבע, כי המרגמה הכי טובה בקוטר 81 מ"מ היא מתוצרת בריטניה; ואולם בהתחשב במחיר, ההמלצה היא לרכוש את המרגמה מתוצרת סולתם. צבא סינגפור הצטייד במרגמה הישראלית.

"הישראלים שמו דגש על מקצועיות ומוטיווציה גבוהה. אבל הופעה מצוחצחת במצעדים ובמפגנים צבאיים צבא סינגפור לא למד מ'המקסיקנים'. את זאת למד מהקצינים הבריטים שפיקדו על שני הגדודים הראשונים של הצבא", כותב לי קואן יו.

"המוטו שלנו היה, שמה שהסינגפורים יכולים לעשות, לא נדחוף את האף", מסביר גולן. "הם רצו שנארגן להם את מצעד יום העצמאות. ואנחנו טענו, כי כל מדינה עושה מצעד צבאי שמשקף את המנטליות שלה, את ההיסטוריה שלה". הסינגפורים לא התעקשו. ואולם היתה להם בעיה שדרשה פתרון מיידי: באילו שירי לכת להשתמש כשהחיילים צועדים בסך. ראש הצוות הישראלי, יעקב אלעזרי, הביא מישראל חוברות תווים, וצבא סינגפור צעד לצלילי שירי לכת ישראליים. "כיתה אלמונית" היה הפופולרי מכולם.

איך נלחמים בג'ונגל

הסינגפורים הפתיעו את הישראלים, כשדרשו לשלב בקורסים תוכנית ללחימה בג'ונגל. לסינגפור יש ג'ונגל טבעי בשטח של חמישה-שישה קילומטרים בלבד, אבל במדינות השכנות הג'ונגלים גדולים יותר. יהודה גולן: "אמרתי: אתם צודקים, אבל אני לא האיש. אני לא מבין בג'ונגלים". ובכל זאת, הצוות הישראלי החל לברר איך להתמודד עם הסוגיה, והוחלט לשגר שני קצינים מצבא סינגפור כאורחי צבא מאלזיה לקורס לוחמה בג'ונגל.
"כעבור כשלושה חודשים חזרו שני הקצינים עם הידע שרכשו במאלזיה, והחלטנו לקיים קורס למלחמה בג'ונגל", ממשיך גולן. "מתוך סקרנות החלטתי להצטרף. זה נראה לי רע מאוד - היה ברור שלימדו אותם שיטות לחימה בריטיות מתקופת מלחמת העולם השנייה. החלטתי לקחת קבוצה של עשרה קצינים. נכנסנו לג'ונגל והתחלנו במשחקי מלחמה. התאמנו בניווט, פריסת כוחות, חיפוש, הסתערות. עברנו על ספרי הדרכה אמריקאיים על הלחימה בווייטנאם. פיתחנו שיטות של ניווט בלילה. למדנו איך מתפקדים עם פלוגה לוחמת בתוך הסבך. אחרי כמה שבועות של אימונים כתבנו את חוברת ההדרכה של צבא סינגפור למלחמה בג'ונגל".

יסודות לחיל האוויר

אל הצוות הישראלי המצומצם בסינגפור הצטרפו יועצים צבאיים מקצועיים לחילות השונים. קצין שריון ראשי האלוף אברהם אדן ("ברן") הגיע כדי לייעץ בנוגע להצטיידות בשריוניות. טייס הקרב אלוף-משנה בדימוס אדם צבעוני, בעבר ראש ענף תכנון ואמצעי לחימה בחיל האוויר, התמנה ב-1968 ליועץ צבא סינגפור לענייני הקמת חיל האוויר. "כפיצוי על היציאה החפוזה של הצבא הבריטי העניקה ממשלת בריטניה 50 מיליון ליש"ט לסינגפור, לצורך הצטיידות במערכות אוויריות מתוצרת בריטניה: מטוסים, מסוקים, טילי קרקע-אוויר", הוא מספר. "הבריטים ממש לא אהבו אותי. התפקיד הראשון שלי היה לאשר את העסקות. התברר, שהאנגלים ניסו למכור לסינגפור גרוטאות. להוציא עסקת מטוסי 'הנטר', פסלתי את כל העסקות". תחת פיקוחו של צבעוני הוקם בסינגפור בית הספר לטיס, בית הספר הטכני, נקלטה טייסת מסוקים "אלואט 3" ונרכשו סוללות תותחים נגד מטוסים 40 מ"מ.קצינים ישראלים חושפים: כך הקמנו את צבא סינגפור, החזק בדרום-מזרח אסיה

קראו להם "המקסיקנים", אבל הם היו קציני צה"ל שבאו לסינגפור כדי להקים לה צבא. תחילתה של מערכת יחסים חשאית ומיוחדת
אמנון ברזילי
15.07.2005 00:00 עודכן ב: 03:02
שמור62תגובות545שתף בפייסבוק
ערב חג המולד של 1965 הוא התאריך הבלתי רשמי לתחילתו של סיפור האהבה הגדול והממושך והחשאי של ישראל עם סינגפור, שנשמר כסוד כמוס. העיתונות הבינלאומית, וגם הישראלית, ניסתה לתחוב את אפה. פה ושם דלפו רסיסי מידע; חלקם פורסמו, חלקם הוכחשו, ומחלקם התעלמו. הישראלים, כדרכם, השתוקקו לרוץ לספר לחברים, אך התגברו על היצר. הפחד שמא פרסום הקשרים יביא לניתוקם עשה את שלו. ישראל הטילה איפול מוחלט, והיחסים אכן נשמרו בסוד. עד שהצד השני לא הצליח להתאפק.

באוטוביוגרפיה "מהעולם השלישי לעולם הראשון" חשף מייסד סינגפור וראש ממשלתה הראשון, לי קואן יו, את הסוד שנשמר כמעט 40 שנה: צה"ל הוא שהקים את צבא סינגפור. בראש המשלחת הצבאית הישראלית עמד אל"מ יעקב (ג'ק) אלעזרי, שבתפקידו האחרון בצה"ל שימש ראש מטה פיקוד מרכז. עם שחרורו, בדרגת תא"ל, היה יועץ לצבא סינגפור; הוא מת לפני כ-15 שנה. "כדי להסתיר את נוכחותם בסינגפור קראנו להם 'מקסיקנים'", כותב קואן יו, "ואכן - הם נראו כהים למדי".

היום צבא סינגפור נחשב המתקדם והחזק בצבאות בדרום מזרח אסיה. הברית בין מערכות הביטחון של ישראל וסינגפור העמיקה והתרחבה, והיא מקיפה גם שיתוף פעולה בין התעשיות הביטחוניות. מהיקף העסקות, על פי פרסומים זרים, עולה כי צבא סינגפור הוא מהלקוחות הגדולים של אמצעי לחימה וטכנולוגיה צבאית ישראלית. התעשייה האווירית של סינגפור משתפת פעולה עם העמיתה המקומית ועם אלביט מערכות בהשבחת מטוסי הקרב אף-5 של חיל האוויר הטורקי. לפני שנים אחדות גילה שר ההגנה של סינגפור כי הטיל נגד טנקים "גיל" מתוצרת רפאל פותח בשיתוף פעולה בין שתי המדינות.

מדינה מוקפת מוסלמים


חיילי צבא סינגפור בתערוכת נשקבלומברג
את הצורך לשמור על חשאיות הסביר קואן יו לידידו הקרוב להנהגה ושר ההגנה הראשון בממשלתו, הד"ר גו קנג סווי: "אנחנו צריכים להבטיח, ככל שאפשר, שבואם של הישראלים לא יהיה נחלת הכלל כדי לא לגרום להתנגדות בקרב המוסלמים המאלים המתגוררים במלזיה ובסינגפור". זו, בתמצית, בעייתה של סינגפור. תושבי האי הקטן, ששטחו כ-700 קמ"ר, הם סינים ברובם, החיים בתווך שבין שתי מדינות מוסלמיות - מאלזיה ואינדונזיה. עד 1965 היתה סינגפור חלק ממאלזיה. באותה שנה החליטה ממשלת בריטניה לסגת מכל מושבותיה שממזרח לתעלת סואץ. בתהליך מהיר הוחלט על ניתוקה של סינגפור ממאלזיה ועל הקמתה כמדינה חדשה, נפרדת.

ב-9 באוגוסט 65' הוכרזה עצמאותה. בעת הקמתה היו לה שני גדודי חי"ר בלבד, שהוקמו והופעלו בפיקודם של קצינים בריטים. שני שלישים מהחיילים לא היו אזרחים, וממילא לראשי המדינה לא היה אמון בכוח הצבאי הקטן. שר ההגנה, הד"ר גו, התקשר למרדכי קידרון, ששימש לפני כן שגריר ישראל בתאילנד, לבקש סיוע. בתוך ימים ספורים הגיע קידרון לסינגפור. איש המוסד חזי כרמל הצטרף אליו: "גו אמר לנו, שהם חושבים שרק ישראל, מדינה קטנה ומוקפת מדינות מוסלמיות, בעלת צבא חזק, יכולה לעזור להם לבנות צבא קטן ודינמי". הבקשות שהגישו להודו ומצרים כדי שיסייעו בבניית הצבא לא נענו, המגעים עם ישראל הואצו ומערכת הביטחון הישראלית נערכה לסייע.

בדיונים שקיים הרמטכ"ל, רב-אלוף יצחק רבין, בהשתתפות סגנו וראש אג"ם, עזר ויצמן, הוחלט להטיל את האחריות לבניית צבא סינגפור על האלוף רחבעם זאבי ("גנדי"), שכיהן כעוזר ראש אג"ם. זאבי יצא לביקור חשאי בסינגפור, ועם שובו החלה עבודת ההכנה. כרמל: "גנדי אמר שהוא רוצה לבנות לסינגפור צבא אידיאלי, משהו שלא בנינו כאן. במקום לבנות משרד ביטחון ומטה כללי, גנדי הציע לבנות ארגון משולב, מבנה יותר חסכוני. שלא יהיו יותר מדי גנרלים ופחות מדי חיילים".

לראש הצוות שהקים זאבי מונה אל"מ אלעזרי, שעבד תחתיו באג"ם. לצוות צורף גם סא"ל יהודה גולן, לימים מפקד אוגדת שריון, שהשתחרר בדרגת תא"ל. בתחילה כתבו אנשי הצוות את "הספר החום", שעסק בתורת הלחימה; בהמשך נכתב ה"ספר הכחול", שעסק בהקמת משרד ההגנה וגופי המודיעין. ה"ספר החום" תורגם לאנגלית ונשלח לממשלת סינגפור לעיון. באוקטובר 1965 הגיעה משלחת צבאית מסינגפור לישראל.
"המשלחת הגיעה כדי לומר לנו: 'כל הכבוד, אבל כדי ליישם את הספר אתם מוזמנים לבוא לסינגפור'", משחזר גולן. לקראת הנסיעה זומנו חברי המשלחת ללשכת הרמטכ"ל.

"חברים יקרים", פתח רבין ואמר, "אני רוצה שתזכרו מספר דברים. אחד: אנחנו לא הולכים להפוך את סינגפור לקולוניה ישראלית. התפקיד שלכם - ללמד אותם את המקצוע הצבאי, להעמיד אותם על הרגליים, שינהלו את הצבא שלהם. ההצלחה שלכם תהיה אם בשלב מסוים יוכלו לקחת את ההגה ולנהל את הצבא לבד. דבר שני: אתם לא נוסעים לשם כדי לפקד עליהם, אלא לייעץ להם. והדבר השלישי: אתם לא סוחרי נשק. כשאתם ממליצים במה להצטייד, תשתמשו בשיפוט המקצועי הטהור ביותר. אני מבקש התעלמות מוחלטת אם הם יחליטו לקנות כאן או במקום אחר".


לי קואן יואי־פי
השכמה בחמש וחצי

ב-24 בדצמבר 1965 יצאו שישה קציני צה"ל מלווים במשפחותיהם למשימה בלתי מוכרת. "אלעזרי ועוד שני קצינים עסקו בהקמת משרד ההגנה", מספר גולן, "התפקיד שלי ושלושה נוספים היה להקים את הצבא". אל"מ אלעזרי פעל על פי כמה עקרונות בסיסיים, שחברי הצוות וממשיכיהם הקפידו לדבוק בהם: לבנות קאדר של מפקדים ומדריכים מקומיים; את חומר ההדרכה יכתבו החניכים שיוכשרו לקצינים; האימון ייעשה על ידי מדריכים סינגפורים.

"ביקשנו לגייס קבוצה של 50-40 איש שהיה להם ניסיון צבאי כלשהו ושהיו מוכנים לשרת בצבא קבע", מסביר גולן. "סידרנו שהם ימנו מתוכם אדם אחד שיהיה על תקן מפקד. החניכים בחרו לראש הקבוצה חניך ממוצא הודי ששמו קירפה ראם ווי, לימים רמטכ"ל צבא סינגפור. במשך שלושה חודשים העברנו קורס קצינים מרוכז".

הקורס הראשון התקיים במתכונת צה"לית: השכמה ב-5:30 בבוקר, התעמלות, סידורים אישיים, מסדר. מ-7:30 אימונים, שנמשכו עד 1 בלילה. "אחרי כמה ימים של אימונים הגיעה קבוצה של חניכים ואמרה: 'קולונל גולן, פה הערבים לא יושבים לנו על הראש. למה צריך את טירוף הדעת הזה'", נזכר גולן. "התקשרתי לאלעזרי והסברתי לו את המצב. כעבור כמה ימים הוא הופיע עם שר ההגנה הד"ר גו, שאמר לחניכים: 'מה שקולונל גולן אומר לכם לעשות - תעשו, אחרת תעשו כפול'".

במקביל לקורס פיקח הצוות הישראלי על הקמת הבסיס הראשון, על פי תוכניות של חיל ההנדסה הישראלי. כעבור שלושה חודשים עמד הבסיס על תלו. בתוך פחות משנה קיים הצוות הישראלי קורס טירונות, קורס מ"כים וקורס קצינים, על בסיס תוכניות שנשלחו מישראל. בסך הכל הוכשרו כ-200 מפקדים.


מופע ראווה של חיל האוויר הסינגפוריבלומברג
מובטלים במקום חיילים

עם הקמת סגל המפקדים היה אפשר להתחיל לבנות את הצבא הסדיר, על בסיס של שירות חובה. הישראלים נערכו לבניית שני גדודי חי"ר נוספים, לפי התקן הצה"לי - שלוש פלוגות רובאים, פלוגה מסייעת ופלוגה מינהלית, סך הכל כ-600 חיילים בגדוד. סגן-אלוף משה שפי, מדריך בקורס מפקדי פלוגות, נשלח כיועץ. "התברר לנו", הוא מספר, "שבסינגפור היתה התנגדות נפשית לגיוס חובה. מתוך עשרה מקצועות, החייל דורג אחרון, אחרי שודד. בסינגפור ראו בשירות החובה אמצעי להתגבר על האבטלה".

הישראלים עמדו בפני בעיה. רוב הצעירים בגיל גיוס (24-18) שהיו ממוצא סיני הציגו הוכחות לכך שהם מועסקים, כדי להשתמט. כ-70% מהמגויסים היו מובטלים ממוצא מאלזי, בשעה שהיחס באוכלוסייה היה הפוך. אלעזרי וגולן התלוננו בפני קואן יו והד"ר גו, אך קואן יו לא נרתע. "אני רוצה שתגייסו את האנשים הכי פרימיטיווים במדינה. את חסרי ההשכלה ואת המובטלים", אמר. הישראלים הנדהמים ניסו לשכנע אותו לשנות את דעתו, אך הוא התעקש: "במלחמת העולם השנייה ראיתי את היפאנים ואת הבריטים. החיילים הבריטים כולם היו אינטליגנטים, משכילים, אבל כחיילים הם לא היו שווים. החייל היפאני הכי פרימטיווי, מקבל פקודה ומבצע אותה, והם היו חיילים בלתי רגילים. עובדה, הצבא היפאני הביס את הצבא הבריטי".

גולן: "יעקב ואני ניסינו להסביר לו, שזאת לא שאלה של השכלה אלא של מוטיוויציה. לחייל היפאני היתה מוטיווציה כי הוא נלחם למען הקיסר, שהיה בעבורו אלוהים. למענו היה מוכן להקריב את חייו. איזה מוטיווציה היתה לחייל הבריטי, שנלחם אלפי קילומטרים מביתו?" ההסברים על מהות רוח הלחימה ואיך בונים מוטיווציה שיכנעו את קואן יו.

לצד שני המסלולים של שירות חובה ושירות קבע אימצה ממשלת סינגפור גם את מודל שירות המילואים של צה"ל. כל חייל שהשתחרר חויב לשרת עוד 13 שנה, עד גיל 33. הוקמה מערכת קריאה לגיוס מילואים, ומשרד ההגנה ביצע תרגילי פתע לגיוס מילואים. אחת לשנה נקראו אנשי מילואים לסדרת אימונים. בגלל מידותיה הקטנות והעדר שטחי אימון באש, נאלצה סינגפור להקים בסיסי אימונים במדינות שכנות וידידות.


הישראלים שהקימו את צבא סינגפור. מימין: משה שפי, אדם צבעוני ויהודה גולןניר קידר
הטנקים הפתיעו במצעד

חוסר השקט בסינגפור ובעיקר החשש מפלישה מאלזית לאי, בד בבד עם ההתפתחות המהירה של הצבא, עוררו צרכים נוספים. עם הקמת חיל הרגלים התעמק הצוות הישראלי בלימוד הקרבות שניהלו היפאנים בדרום מזרח אסיה ובשאלה כיצד הצליחו לפלוש למאלזיה ולסינגפור. על בסיס הלקחים שהפיק מהקרבות שניהלו יפאן ובריטניה הקים הצוות הישראלי כוח ימי, המבוסס על סירות דיג המכונות "סמפנים". גולן: "הסירות היו מעץ, הן היו יכולות לשאת 15-10 חיילים והתאימו לתנאי הים והנהרות בג'ונגל". תקופת ההמתנה, ערב מלחמת ששת הימים, היתה תקופה קשה לצוות הישראלי בסינגפור. "נשמנו לרווחה כשהצבא הישראלי לא הובס במלחמה. אחרת צבא סינגפור היה מאבד את אמונו במדריכים הישראלים", כותב לי קואן יו.

בינואר 1968 החליטה סינגפור להקים גם חיל שריון. בסודי סודות נחתם הסכם לרכישת 72 טנקים קלים מדגם { ,AMX@\{-13\ מעודפי צה"ל. החלטה נועזת: למאלזיה, השכנה הגדולה לא היו טנקים. במצעד יום העצמאות שהתקיים ב-9 באוגוסט 1969 נכונה למוזמנים, ובהם שר ההגנה של מאלזיה, עבד אל-ראזאק, הפתעה מרעישה: 30 טנקים שעטו מול בימת הכבוד. "היה לכך אפקט דרמטי", כותב קואן יו. למאלזיה היתה סיבה לדאגה. אל-ראזאק המליץ למארחיו לנקוט צעדים שישכנעו את ממשלת מאלזיה שכוונותיהם אינן עוינות.

בעקבות הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים התרכך מעט מעטה הסודיות סביב הקשר בין המדינות. נציג סינגפור באו"ם נמנע בהצעת ההחלטה שיזמו הערבים לגינוי ישראל. החלו מגעים לכינון קשרים דיפלומטיים מלאים. באוקטובר 1968 התיר קואן יו להקים נציגות מסחרית ישראלית, ובמאי 1969 התקבל האישור להקמת שגרירות ישראלית בסינגפור. גם מעמד המשלחת הצבאית הישראלית בסינגפור התחזק, וראשי המשלחת הבאים היו תת-אלופים. המשלחת הצבאית הישראלית הראשונה הניחה את היסודות למערכת היחסים הענפה של ישראל עם סינגפור.

בלי עוזי, עם סולתם ו"כיתה אלמונית"


מטוס של חיל האוויר הסינגפוריבלומברג
לאחר הקמת גדודי החי"ר של צבא סינגפור עלתה השאלה, באיזה אמצעי לחימה יצטייד הצבא הטרי. מפקדי הצבא רצו את ה"עוזי", התת-מקלע הישראלי. הצוות הישראלי אימץ גישה אובייקטיווית - ודחה את הרעיון. העוזי אמנם נחשב בשנות ה-60 לנשק מעולה, ואולם לטווחים קצרים בלבד. צבא סדיר, קבעו הישראלים, זקוק לרובה סער. נציגי התעשייה הצבאית הישראלית הפעילו לחצים באמצעות משרד הביטחון למכור את רובה הסער החדש "גליל". אבל הצוות החליט שהרובה לא בשל, והמליץ על רובה הסער האמריקאי אם-16.

כאב ראש גדול נגרם לישראלים, שנדרשו להכריע גם בשאלת ההצטיידות במרגמות. גדודי חי"ר מצוידים במרגמות בקוטר של 60-52 מ"מ ובקוטר של 81 מ"מ. המרגמות, שפותחו ויוצרו בחברת סולתם מיקנעם, נמכרו לצה"ל ויוצאו לכל העולם. גולן: "אף על פי שחשבנו שאלה הן המרגמות הכי טובות החלטנו שלא נמליץ עליהן, אלא נשתמש בגורם בלתי תלוי לצורך קבלת החלטה".

הצוות הישראלי פנה לחברה בריטית שעסקה בארגון וייעוץ בנושאים צבאיים, כדי שתבחן סדרה של דגמי מרגמות ותמליץ על הטובה ביותר. הדו"ח קבע, כי המרגמה הכי טובה בקוטר 81 מ"מ היא מתוצרת בריטניה; ואולם בהתחשב במחיר, ההמלצה היא לרכוש את המרגמה מתוצרת סולתם. צבא סינגפור הצטייד במרגמה הישראלית.

"הישראלים שמו דגש על מקצועיות ומוטיווציה גבוהה. אבל הופעה מצוחצחת במצעדים ובמפגנים צבאיים צבא סינגפור לא למד מ'המקסיקנים'. את זאת למד מהקצינים הבריטים שפיקדו על שני הגדודים הראשונים של הצבא", כותב לי קואן יו.

"המוטו שלנו היה, שמה שהסינגפורים יכולים לעשות, לא נדחוף את האף", מסביר גולן. "הם רצו שנארגן להם את מצעד יום העצמאות. ואנחנו טענו, כי כל מדינה עושה מצעד צבאי שמשקף את המנטליות שלה, את ההיסטוריה שלה". הסינגפורים לא התעקשו. ואולם היתה להם בעיה שדרשה פתרון מיידי: באילו שירי לכת להשתמש כשהחיילים צועדים בסך. ראש הצוות הישראלי, יעקב אלעזרי, הביא מישראל חוברות תווים, וצבא סינגפור צעד לצלילי שירי לכת ישראליים. "כיתה אלמונית" היה הפופולרי מכולם.

איך נלחמים בג'ונגל

הסינגפורים הפתיעו את הישראלים, כשדרשו לשלב בקורסים תוכנית ללחימה בג'ונגל. לסינגפור יש ג'ונגל טבעי בשטח של חמישה-שישה קילומטרים בלבד, אבל במדינות השכנות הג'ונגלים גדולים יותר. יהודה גולן: "אמרתי: אתם צודקים, אבל אני לא האיש. אני לא מבין בג'ונגלים". ובכל זאת, הצוות הישראלי החל לברר איך להתמודד עם הסוגיה, והוחלט לשגר שני קצינים מצבא סינגפור כאורחי צבא מאלזיה לקורס לוחמה בג'ונגל.
"כעבור כשלושה חודשים חזרו שני הקצינים עם הידע שרכשו במאלזיה, והחלטנו לקיים קורס למלחמה בג'ונגל", ממשיך גולן. "מתוך סקרנות החלטתי להצטרף. זה נראה לי רע מאוד - היה ברור שלימדו אותם שיטות לחימה בריטיות מתקופת מלחמת העולם השנייה. החלטתי לקחת קבוצה של עשרה קצינים. נכנסנו לג'ונגל והתחלנו במשחקי מלחמה. התאמנו בניווט, פריסת כוחות, חיפוש, הסתערות. עברנו על ספרי הדרכה אמריקאיים על הלחימה בווייטנאם. פיתחנו שיטות של ניווט בלילה. למדנו איך מתפקדים עם פלוגה לוחמת בתוך הסבך. אחרי כמה שבועות של אימונים כתבנו את חוברת ההדרכה של צבא סינגפור למלחמה בג'ונגל".

יסודות לחיל האוויר

אל הצוות הישראלי המצומצם בסינגפור הצטרפו יועצים צבאיים מקצועיים לחילות השונים. קצין שריון ראשי האלוף אברהם אדן ("ברן") הגיע כדי לייעץ בנוגע להצטיידות בשריוניות. טייס הקרב אלוף-משנה בדימוס אדם צבעוני, בעבר ראש ענף תכנון ואמצעי לחימה בחיל האוויר, התמנה ב-1968 ליועץ צבא סינגפור לענייני הקמת חיל האוויר. "כפיצוי על היציאה החפוזה של הצבא הבריטי העניקה ממשלת בריטניה 50 מיליון ליש"ט לסינגפור, לצורך הצטיידות במערכות אוויריות מתוצרת בריטניה: מטוסים, מסוקים, טילי קרקע-אוויר", הוא מספר. "הבריטים ממש לא אהבו אותי. התפקיד הראשון שלי היה לאשר את העסקות. התברר, שהאנגלים ניסו למכור לסינגפור גרוטאות. להוציא עסקת מטוסי 'הנטר', פסלתי את כל העסקות". תחת פיקוחו של צבעוני הוקם בסינגפור בית הספר לטיס, בית הספר הטכני, נקלטה טייסת מסוקים "אלואט 3" ונרכשו סוללות תותחים נגד מטוסים 40 מ"מ.
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.982233
 
לייבסיטי - בניית אתרים