זה שיר פרידה

דף הבית >> זה שיר פרידה
זה שיר פרידה..
 לילך מידן

"סוף זה תמיד התחלה
של משהו אחר

טוב יותר? רע יותר?
לא יודעת מה יותר
משהו אחר..."
 (לאה נאור)

 
את 18 שנותיי הראשונות ביליתי באותו הבית אשר למעשה הוריי היקרים גרים בו עד עצם היום הזה (ולא אציין כמה שנים עברו מאז..).
יש שיגידו משעמם, יש שיגידו ברת מזל – אבל כל זה אינו משנה את העובדה שמסגרת חיי, תמונות הרקע , היו קבועות פחות או יותר. הרחוב, השכנים,  הסביבה, החברים, הדרכים היו כה ברורות, אם זה לבית הספר, לבריכה, לצופים, הנסיעה לבאר שבע או ההליכה לבתי החברות והחברים. פה ושם שינויים קלים.
באופן טבעי עם המעבר לצבא והמשך החיים יש פגישות ופרידות לחילופין, אך התחושה היא שהכל נשאר קרוב, בהישג יד. לא ניפגש פה, אז ניפגש שם.

 
בשלוש שנים האחרונות, מאז הגיעי לסינגפור, אני חושבת שחוויתי יותר פרידות והחלפות נוף אנושי מאשר חוויתי בכל חיי. מידי סוף שנה  יש טקסים קבועים של מסיבות פרידה מחברות וחברים. ישראלים וזרים. חלקם קרובים יותר וחלקם פחות אך ריח הפרידה חזק באוויר.
 
עונה שכזאת, והיא מביאה איתה מידה של מתח. לפחות אצלי ואצל חלק מחבריי. 
חלק מהפרידות אמנם זמניות אבל חלקן לא . נכון, יש פייסבוק, ווטסאפ,  יותר קל היום לשמור על קשר, אבל הסיכוי למשל, שבני שוב יפגוש בחבר הטוב שלו מארה"ב או גרמניה אינו גבוה במיוחד. זה רק מקל עלינו לומר שאולי עוד ניפגש. 
 
כך גם עם החברים שחוזרים לארץ. נכון, יהיו מפגשי איחוד, זה נחמד, זה נעים. אבל העובדה היא שכל אחד חוזר לחייו האישיים  ומדי שנה הנוף האנושי משתנה באי.  ובעצם אי אפשר להימנע מהמחשבה שעוד רגע או שניים גם אנחנו נהיה באותה סיטואציה ממש של עזיבה ופרידה. ואיך זה יראה?
יש יתרונות לתחלופה אבל יש גם קושי וראוי להתייחס אליו. על  הכל ניתן להתגבר , הכל ברוח טובה אבל זאת תופעה שכמעט ולא נתקלתי בה בארץ. לא באינטנסיביות הזאת. 
 
והילדים? אני רק מנסה לדמיין איך הם מתגברים על הפרידות שלהם. לא בהכרח מדברים וגם כשכן, לא תמיד קל להעביר מה זה עושה להם. אבל זה עושה. יש יתרונות בהיכרות עם ילדים חדשים, בפתיחות, אבל יש גם קושי ועצב ויש לו מקום. רגשות מעורבים זה כאן ועכשיו.
 
להתראות עוזבים יקרים. בהצלחה בדרככם החדשה.
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים