חברויות- המשך

דף הבית >> חברויות- המשך
חברות יש מאין- והעצמה נשית
רינת אלדר
אינני יודעת אם הזדמן לכן לראות את הנאום של מישל אובמה והילרי קלינטון ("מופע משותף"). בכל מקרה עברה לי בראש המחשבה על העוצמה וההעצמה הנשית המדהימה הזו, שנבעה מהחיבור שבין שתי הנשים החזקות ביותר בעולם המערבי בתקופה הזו. 
ניסיתי לדמיין איך זה להיות "חברה של" אשת הנשיא השחור הראשון האמריקאי (אישה מרשימה שלא אתפלא כלל וכלל אם היא תחליט להיות הנשיאה השחורה הראשונה של ארה"ב ביום מן הימים) בתור אשתו של הנשיא לשעבר, והמתמודדת היום על הנשיאות. בוודאי היו מים רבים ועכורים שעברו ביניהן בעבר, ובכל זאת הן הצליחו להרשים את האומה האמריקנית בכללה, ואותי בפרט, בדימוי החברי, בשילוב הכוחות הנשי ובמסר שהעבירו לנשים בפרט ולמסר ששידרו כבל עם ועולם...
אז איך באמת מתוך ה"איין" צמחה החברות הזו ואחרות? ואיך (עם קשר רב למה שכתבתי בשבוע שעבר) נוצרות אותן חברויות, בפרט בגילנו (וכאן אני מכוונת באופן ספציפי אל בנות שכמותי, שהילדים גדולים ואולי לא איתנו פיזית ברילוקיישן, והקשרים שהם עזרו לנו לקשור כשהם היו ילדים קטנים, בגן או בבית הספר)?
אין ספק שבעידן המודרני של היום, המדיה האלקטרונית מחברת אותנו בכבלים עלומים- מה שלא היה בעת העתיקה, שאז נשים חלקו חוויות משותפות בעת השיח על גדת הנהר שעה שהן כיבסו את הכביסה המלוכלכת.
אנו הגענו לסינגפור עם הרבה מספרי טלפון, כי לכל אחד יש מישהו שהוא מכיר טוב בסינגפור. כמובן שלא התקשרנו לכולם, כי בכל זאת- המבוכה, האשמה היהודית (guilt trip), וכיו"ב תירוצים שסיפרנו לעצמנו, על איך לא להטריד אנשים שאיננו מכירים או להנחית עליהם "ביקור".
עוד כשהיינו בארץ יצרנו קשר עם חברה טובה של חברה שלי, שהכרתי לפני שנים (כשבתי הבכורה נולדה). ואז הסתבר שגם בן זוגי מכיר אותה מהטייסת, אבל הוא הכיר גם את בעלה, מהבסיס, עוד לפני שהם עצמם נפגשו... כשהגענו לכאן, לקחו אותנו תחת חסותם וארחו אותנו והכירו לנו חברים נוספים שלהם והרשת החברתית הלכה וגדלה. זוהי דוגמא אחת לאופן שבו ניתן לייצר קשר. 
כך גם קרה שמספר חודשים לאחר שהגענו לפה, אחות של בן זוגי (אחת מהן- יש לו ארבע) שלחה לנו מסרון שחברים טובים שלה מגיעים לסינגפור. אמרנו "סבבה" אבל אף אחד לא התקשר והלכנו למסיבת יום העצמאות במועדון בצ'יינהטאון. בפתח, בעודנו מספרים לאותה האחות שאנו בדרך למסיבה, היא אמרה לנו שגם החברים שלה בדרך לשם. נתקלנו בהם, לא פחות ולא יותר, ליד הש.ג. דרך נהדרת להכיר חברים לא?
דרך נוספת (ציינתי כמה כאלה בשבוע שעבר), היא להכיר באמצעות תחביב או מכנה משותף כזה או אחר. כך למשל, בשבוע הראשון שהגענו, תהה בן זוגי היכן ירכב על האופניים שסחב מהארץ. בעוד משוחח עם חבר בארץ ותוהה בקול רם, הזכיר אותו החבר, שבן כתה של אשתו מתגורר כאן, והוא פגש אותם בסקי בחורף, ומסר לו את מספר הטלפון שלו. כשהסתיימה שיחתם הטראנס יבשתית, הרים טלפון לאותו מכר, והוזמנו לארוחת ערב, שם פגשנו עוד חברים, שלהם מכרים משותפים, והצלחנו לחבר בין שני אנשים שלא התראו זמן ממושך... גם אני הכרתי חברות בחוג פילאטיס ויוגה שמתקיימים אצלי בקונדו. 
בשבוע הראשון לשהותי כאן, לקחה אותי חברה לסיור מודרך שהיא ערכה במוזיאון. מאחר ואני חובבת מוזיאונים מושבעת, כל מה שקשור באמנות המזרח חדש לי ומסקרן אותי. הסתבר, שיש עמותה שנקראת FOM  במסגרתה ישנן פעילויות שונות ומגוונות. למשל הרצאות חינם לקהל הרחב בACM museum בכל יום שני בבוקר (מלבד ימי חג לאומיים). ישנם סיורים בתשלום סמלי מדי שבוע, מועדון ספרים ומועדון סרטים, טיולים מודרכים למדינות באזור ועוד מגוון של פעילויות, ופעולות התנדבות של חברות הFOM . במהלך הסיורים המודרכים יצא לי לפגוש כמה נשים מדהימות, שאינן ישראליות, חלקן מדריכות במוזיאונים ברחבי האי וחלקן – נשים כמוני, סקרניות, מחפשות עניין, עם הרבה זמן פנוי, לפעילויות חברתיות כמו קורסי בישול קצרים, קבוצות הליכה (קבוצת נשים אוסטרליות שפגשה חברתי במהלך אחת ההרצאות וצרפה אותה ) בגנים הבוטניים. נדמה שחלק מההצלחה של עמותה זו, הוא המכנה המשותף של אותן נשים מכל קצוות תבל שמגיעות לכאן בעקבות הרילוקיישן של בעליהן והן למעשה (trailing wives) מסתקרנות לגבי התרבות, מחפשות פעילויות מגוונות שתעשרנה אותן, ותוך כדי כך הן טוות קשרים חברתיים מרתקים, אם באמצעות פעולות התנדבות ואם בשל עניין משותף.
עושה רושם שאנו הנשים, מצליחות לעשות חיבורים לא רק בינינו לבין עצמינו, אלא גם בינינו יחד עם בני זוגינו ובני הזוג של חברותינו. לדעתי, זו היא העוצמה שלנו, ברוך, ביכולת להכיל, בסבלנות וביכולת הטוויה והאריגה, המעשיות כמו גם המדומיינות. לא פלא ששמענו על מעגלי העצמה נשית ולא שמענו מעולם על מעגלי העצמה גברית.
 
  
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים