חוזרים לארץ

דף הבית >> חוזרים לארץ
פנינה ויורי רפופורט חוזרים לארץ לאחר 4 שנים בסינגפור. נפגשתי עם פנינה על מנת לנסות ולסכם את החוויה הסינגפורית, כפי שהם חוו אותה.
ספרי לי על חוויה מיוחדת שגרמה לך להכיר את המקומיים ולהבינם בצורה בלתי אמצעית.
במהלך השנה השניה לשהותינו כאן, נרשמתי לפעילות התנדבותית בהורט פארק. בחרתי בזה כי רציתי להתנדב , לעשות זאת עם מקומיים, וכן- כי אין לי בכלל ידע בצמחים (אצלנו בבית צמחים מפלסטיק נובלים), ואינני יודעת לעבוד בגינה, וחשבתי שאוכל ללמוד מה שהוא חדש, שיעזור לי בארץ כשנחזור. הייתי הישראלית, ״הלבנה״ היחידה בקבוצה מעורבת של סינגפורים.  נפגשתי עם הרבה מקומים שהגיעו כל אחד מסיבותיו הוא, לפעילות הזאת, ונוצרו בינינו קשרים חבריים שאחרת לא היו קורים. בשונה משעורי ספורט הנעשים בקבוצה, אבל בעצם כל אחד לעצמו, כאן עבדנו ביחד. חלק מהפעילות הייתה עם הקבוצה וחלק עם הציבור. פעם בשנה ביום מיוחד, היו מגיעות משפחות עם ילדיהן לעבוד איתנו בגינה וכן ללמוד כל מיני פעילויות שלימדנו אותם. כך יכולתי לראות את המשפחות ואת הילדים מקרוב ולהתרשם מהאינטראקציה בינהם. לפעמים היו מגיעים שני ילדים אחים, לפעמים הורים היו משאירים את ילדם, ולפעמים היו ההורים נשארים לאורך כל הסדנא ״ועוזרים״ לי להעביר אותה.
יכולתי לראות, ללמוד ולעזור לילד שפחד לגעת ולמלא את הוראותי, יכותי לחוש למי יש ביטחון, ומי מבקש רשות מהוריו כל הזמן. ילדה אחת הייתה מסודרת בצורה בלתי רגילה, והחזירה מיד כל דבר למקום, כך שבעצם השולחן היה כל הזמן מסודר. משפחה אחרת, צילמה באובססיה את עצמם ושלחו מיד לפייסבוק ועוד.
מתוך הפעילות הזאת נוצרו לי חברים הודים וסינים, איתם הייתי יוצאת לבלות ואף מבקרת בביתם לארוחה.
חוויה משמעותית נוספת שעשיתי, היה לימודי שתיית תה סיני, בלב צינה טאון במקום סיני. המדריכה קראה לזה ״יוגה עם תה״. מכיוון שלפי המסורת הידים והאצבעות פעילות במיוחד וצריכות להיות חופשיות, נתנה לי המדריכה שעורי בית, תרגילים לידים. כל שעור למדנו על סוג תה אחר ועל הכלים בהם צריך להשתמש.
אם חשבתי שאוכל לעשות משהו בעצמי אחרי כן, אז טעיתי בגדול. התרבות היא כל כך אחרת, וגם לאחר כמה שיעורים, לא רכשתי את הידע הבסיסי הנחוץ.
לפעמים הייתה המדריכה מבקשת ממני לעשות מדיטציה לפני השיעור על מנת שאהיה בהרמוניה עם עצמי.
אי אפשר היה לרשום בזמן השיעור, כי זה פגע בזרימה של ההדרכה, וכן כי המדריכה רצתה שהידע ״יגיע מהידיים״, מההתנסות עצמה. שיטת הלימוד שלה הייתה חוויתית ולא כמו שאני רגילה ללמוד נושא חדש. אני מבינה היום כי לא הייתי בשלה מספיק ללימוד הזה.
למדתי שטקס התה הסיני עממי יותר מזה של היפנים, וכן כי את חום התה צריך להרגיש בידים חשופות. 
ספרי לנו על עוד התנסות שהייתה לך כאן.
 
באחד מביקורי בבית החולים, ישבתי במחלקה וחיכיתי בתור לצד אשה מבוגרת בכסא גלגלים, שעל ידה ישבה אשה צעירה, כנראה ביתה. שתי הנשים שוחחו בחביבות זו עם זו וכן ליטפו ונגעו אחת בשניה כמרגיעות את עצמן.
לפתע הן החלו לצחוק ביניהן בקול רם. הגבר שישב על ידי ועד כה לא היה מעורב, פנה אליהן ואמר- ״אני רואה שלאמא יש מצב רוח טוב היום, ממה אתן צוחקות?״ הבת ענתה לו ״ אמא אמרה שאם היא מרגישה כל כך רע, כנראה (ואז היא הרימה את ידיה) שהדרך למעלה תהיה קצרה״. כולם המשיכו לצחוק ולהתחבק ביחד. ואני מצאתי את עצמי יושבת ובוכה, הדמעות זולגות לי ללא הפסקה. הסיטואציה הקשה מאד מצד אחד, אך עם כל כך הרבה אהבה, אינטימיות ושקט, נגעה בליבי ורגשה אותי מאד.
האם זה ייחודי לכאן? 
אינני יודעת, אבל משהו באמונה שלהם ובהתנהגות, נראה לי שמשפיע גם על קבלת בשורות רעות או מצבים קשים.
 
ואני יושבת מהצד ושומעת על החוויות השונות, השונות מאד מחוויותי בסינגפור, ומבינה כי לכל אחד מאיתנו, יש
סינגפור שונה, המושפעת מהחוויות שחווה והאנשים שהכיר.
 
האם התנסית בעוד חוויות או מפגשים ?
 
כן השתתפתי בקורס שזירת פרחים וגם כאן חוויית הלימוד עצמו, הייתה לי קשה וכמעט שלא יכולתי להמשיך ולסיים. המדריך במקרה הזה, נתן הוראות בעל פה ומאד מדוייקות. אסור היה לי לטעות, לא בזוית החיתוך, לא באורך הגבעול ובטח שלא לבחור באופן עצמאי את הפרחים. אם עשיתי משהו שלא לפי ההוראות, מיד תקנו אותי, וכשניסיתי לשאול למה, לא קיבלתי הסברים. היה לי קשה ולא יכולתי להשלים עם המצב בו אין לי חופש פעולה אך גם לא מסבירים כלום. שאילת שאלות לא התקבלה בשמחה, כי הן מקלקלות ומפריעות את חוט המחשבה של המדריך, ובעצם נדרש ציות מלא.
 
איך בחרת דוקא את הקורסים האלה?
חשבתי שאלמד דברים חדשים, שיוסיפו לי צבע לחיי היום יום, אך על מנת שאפיק מהן, את המיטב, הייתי צריכה לציית, להקשיב ולא לחלוק על מילה ממה שנאמר, וזה היה קשה מאד. עצם התהליך, וכן דרך הלימוד.
 
את סינגפור אני עוזבת עם המון תובנות וחוויות, שלא יכולתי ללמוד או להתנסות בהן בצורה אחרת. רק כשגרים 4 שנים במקום אחד, אפשר להתרשם ולהכיר את האנשים ותרבותם יותר לעומק.
סינגפור גרמה, ועדין מרגשת אותי מאד. יש מקום בו אני נוסעת הרבה, ותמיד מחדש מקוה שיהיה רמזור אדום, ואוכל לעמוד קצת ולהסתכל על הנוף מסביב. יש לי שם תחושה חזקה של פלא, ועדין חוסר אמונה שאני זאת שנמצאת כאן כל יום, חווה את כל היופי הזה. סינגפור עדין מספקת לנו תחושות של התרגשות, פליאה והנאה רבה.
אנחנו חוזרים בשמחה לארץ, אבל נתגעגע ונזכור את המקום המיוחד הזה, עוד הרבה זמן.
 
לייבסיטי - בניית אתרים