חזרה לארץ 2016

דף הבית >> חזרה לארץ 2016

פנינה ויורי רפופורט חוזרים לארץ לאחר 4 שנים בסינגפור. נפגשתי עם פנינה על מנת לנסות ולסכם את החוויה הסינגפורית, כפי שהם חוו אותה. סיפורה מובא כאן כמעט במלואו כפי שסופר לי.
סינגפור 2013 הייתה שנה יבשה במיוחד. הדשאים הצהיבו, המזרקות הגדולות נסגרו, והעלים נשרו במהירות מכל העצים. ופנינה שהייתה יחסית חדשה בסינגפור החליטה להצטרף לקבוצת מתנדבים שעבדו בגן הורט.
"החלטתי שזו תהייה תרומתי הסמלית להחזיר את הצבע הירוק לסינגפור. כך מצאתי את עצמי שותלת, זורעת, גוזמת, מנכשת עשבים וגם ומאוד נהנת מכל זה. הייתי המערבית  היחידה בקבוצה. שאר המתנדבים היו מקומיים שהגיעו כל אחד מסיבותיו הוא. בשונה משעורי ספורט הנעשים בקבוצה, אבל בעצם כל אחד לעצמו, כאן עבדנו ביחד."

 

”עם הזמן, הצטרפתי גם לפעילויות הפארק שלא היו קשורות לגינון, כמו הכנת הפארק לקראת החגים (ויש הרבה בסינגפור). כל חג והסמלים והצמחים המאפיינים אותו.
הפעילות שאהבתי במיוחד, הייתה סדנאות היצירה לילדים, שהיו נערכות בפארק כל שלושה חודשים וגם לפני החגים. לעין הישראלית אירוע כזה יראה אולי פרימיטיבי, אבל עבור המקומיים, זה אירוע שמגיעים אליו באוטובוסים מאורגנים ע"י ועד שכונתי. סדנאות ילדים (בעלות 3 דולר לילד) נערכו אחד על אחד סביב השולחן. השימוש נעשה בחומרים פשוטים שמאפיינים את החג וכללה אוריגמי, גזירה, הדבקה, וכו'.
כך יכולתי לראות את המשפחות ואת הילדים מקרוב ולהתרשם מהאינטראקציה ביניהם. לפעמים היו מגיעים שני ילדים אחים, לפעמים הורים היו משאירים את ילדם, ולפעמים היו ההורים נשארים לאורך כל פעילות.
לפעמים הייתי צריכה לעזור לילד שפחד לגעת בחומר או לבצע את הנחיותי. יכולתי לחוש למי יש ביטחון, ומי מבקש רשות מהוריו כל הזמן. ילדה אחת הייתה מסודרת בצורה בלתי רגילה, והחזירה מיד כל דבר למקום, כך שבעצם השולחן היה כל הזמן מסודר. אמא אחת צילמה את עצמה ואת ביתה באובססיה ושלחה את התמונות מיד לפייסבוק כאילו לשם כך הן הגיעו.

https://www.nparks.gov.sg/gardens-parks-and-nature/parks-and-nature-reserves/hortpark
ההתנסות בסדנאות הייתה מאוד מסקרנת ונתנה לי אפשרות בלתי אמצעית להציץ פנימה לתוך הדינמיקה המשפחתית. כמובן, שכל הזמן עשיתי השוואות עם "איך זה בארץ". במהלך הפעילות בפארק יצרתי חברויות עם נשים מקומיות, הודיות וסיניות, שאיתן יצאתי לבלות .


סביב הכרות זו מצאתי את עצמי לוקחת מספר שיעורי טכס תה הסיני, השונה בתחליט מטכס היפני. השיעורים התקיימו ב- HDB בצ'יינה הטאון.  
המדריכה ביקשה (לפני תחילת הטכס) שאנשום נשימות עמוקות ואתרגל מעין מדיטציה. כדי להגמיש את האצבעות היא נתנה לי כדור קטן ורך והמליצה לעשות תרגילים בבית. כל שיעור היה מוקדש לסוג תה אחר. כל סוג תה והכלים משלו, טמפרטורת המים משלו וכמובן הטכס משלו. לא יכולתי לעשות רישומים בזמן השיעור. המדריכה אמרה שזה פוגע ברצף הטכס ובכלל הידע יגיע לאט לאט דרך הידיים ולא תהייה משמעות למה שאני אכתוב. זו הייתה התנסות מעניינת. אני מתגעגעת למפגשים האלה.
 


סינגפור ריגשה ועדין מרגשת אותי מאד. יש מקום אחד, בו אני נוסעת הרבה, וכל פעם מחדש כשאני עוברת שם אני מקוה שיהיה רמזור אדום, ואוכל לעמוד עוד קצת ולהתבונן במראה הנפתח משם. יש לי שם תחושה חזקה של פלא, ועדין חוסר אמונה שאני זאת שנמצאת כאן, חווה את כל היופי הזה.
אך בסופו של דבר, אנחנו מצפים בקוצר רוח לחזרה הביתה.

 
לייבסיטי - בניית אתרים