יום העצמאות 2013

דף הבית >> יום העצמאות 2013

בהנפת דגל המדינה מעל הכותל במלחמת ששת הימים מנורת המקדש חזרה למקומה - מאת יורם זמוש

בעת טיהור המקדש בידי יהודה המכבי בשנת 164 לפנה"ס מסופר "ויעשו כלי קודש חדשים ויביאו את המנורה ואת מזבח הקטורת ואת השולחן להיכל" (מקבים א' ד' מ"ט). חודשה הדלקת הנרות ונקבעה הלכה להדליק נרות חנוכה. אחרון מלכי החשמונאים אנטיגונוס טבע מטבעות ובהן המנורה והשולחן בשנת 40 לפנה"ס. מאז מוכרת צורת המנורה ולה בסיס דק ועדין של שלוש רגליים.

מלכות אנטיגונוס התפוררה בשנת 37 לפנה"ס בכיבוש ירושלים ע"י הצבא הפרתי ושוד אוצרות בית ה' ובהם המנורה. שלוש שנים אחרי כן נוצח הצבא הפרתי בקרב אקטיום בסוריה. אוצרות מהמקדש הוחזרו לירושלים ע"י הרומאים, במעמד המלכתו של הורדוס האדומי שהיה מקורבו של הקיסר ומעריץ התרבות ההלנית הרומאית.

המנורה שנפגמה (הבסיס כנראה נשבר) הוצבה בבית המקדש שעמד שנים ספורות בשפל ובחסר. בשנת 20 לפנה"ס ניגש הורדוס, שהיה בשיאו, למפעל בניית בית המקדש מחדש בהר הבית ו"מי שלא ראה בית המקדש של הורדוס לא ראה בניין נחמד מימיו".

הורדוס הורה לשפץ את המנורה ולבנות לה בסיס חדש משושה ורחב ובו מעלות מעוטרות לצורך הטבת הנרות. הבסיס והעיטורים זרים למנורה המקורית ונוצקו כדוגמת מנורות זהב ובסיסי זהב שפיארו את מקדש אפולון בדיד ֶמה אשר בביזנץ, מקדש שהיה סמלו אל אוגוסטוס הקיסר, נערצו ומיטיבו של הורדוס.

הורדוס, אפוא, החדיר במודע מוטיבים רומאיים למקדש ובהם בסיס המנורה המעוטר. חז"ל, אף שלא קיבלו את השינוי במסורת צורת המנורה "הכשירו" את העיטורים הרומאיים, כדברי ר' שמעון בן אלעזר במסכת עבודה זרה ה, ב.

חלפו כ- 90 שנה.

בשנת 70 לספירה נצחו הרומאים בראשות טיטוס את המורדים בירושלים וחרב המקדש. אוצרות המקדש ושללה של ירושלים ועשרת אלפי שבויים הובלו באוניות לרומא. העושר והכוח הכלכלי שהביא טיטוס לרומא היה מנוף רב חשיבות שאיפשר את בניית הקולוסיאום, הגדול במפעלי הבנייה של העולם העתיק. לכבודו הוקם שער טיטוס בלב הפורום ברומא לציון ניצחון הרומאים על היהודים ונשאר בידינו תיאור מלא של מנורת המקדש של הורדוס.

עם קום המדינה בתש"ח מינתה הכנסת ועדה לקביעת הדגל וסמל המדינה. הוועדה קבעה בסמל המדינה את המוטיב הקדום של מנורת המקדש. ענפי זית כסמל השלום וטוב הארץ, והמילה 'ישראל'. פורסם קול קורא לאמנים מעצבים וכל אזרח להציע עיצוב לסמל המדינה במוטיבים אלה. האחים שמיר הציעו עיצוב קלאסי של סמל לאומי

מורכב ומרשים, והצעתם נבחרה.

 

זקני הבית שהיו אנשי תרבות והיסטוריה, חלקו והתלבטו איזה מנורה תפאר את סמל המדינה: האם החרוטה הצנועה ובה תלת רגל, מנורת המקדש הטהורה, או המנורה החיה והכואבת משער טיטוס שנשארה אלפיים שנה שדודה ומעיקה על כתפי שבויי יהודה ברומא.

ב- 7/2/1949 נקבע ופורסם כחוק סמל המדינה, במרכזו על בסיסה המוצק – מנורת המקדש של הורדוס עתיקה ונצחית .

במלחמת ששת הימים לאחר קרב ארוך ומר עם חיילי הלגיון הירדני מצאנו את עצמנו חיילי פלוגת הצנחנים פורצים את שער האריות ומטהרים את המתחם הירדני בהר הבית. חשנו ממש ובפועל את כיסופי הדורות של היהודים מאז החורבן בדמעותיהם בתפילותיהם בתקוותם בעוז רוחם ובתוקף תביעתם לחזור ולהיות ריבונים שוב ולתמיד במקום הזה.

משה סטמפל הסמח"ט שרד את מלחמת העולם כנער שנמלט עם אמו מפולין למעמקי רוסיה. בן 12 עלה לארץ, למד בכפר הנוער בן שמן והתגייס לצנחנים. היה מפקד קשה ותובען, קשוח כלפי עצמו עד כדי סיגוף.

סטמפל הוביל אותנו אל הכותל ואז אל בנין המחכמה על גג הכותל המערבי שם הנפנו את דגל ישראל בידיים רועדות. כתבנו על הדגל: "דגל ישראל מונף היום כ"ח באייר תשכ"ז על הכותל המערבי בירושלים בידי חיילי חטיבת הצנחנים 55 היא חטיבת כובשי ירושלים". סטמפל נהם: "תתקן: משחררי ירושלים!", במבטא הרוסי שלו: " ֶשח ִר ֵרי ירושלם...". ואז התיישרנו שמונה חיילים בשורה ושרנו את "התקווה".

סטמפל, זייפן איום, מצדיע בידו העבה על הקסדה הענקית שלו . . . וידו רועדת בהצדעה. ולפתע בזווית עיני אני רואה את סטמפל המפקד הקשוח ודמעות זולגות על לחייו, והוא מנסה להסתתר בתוך הקסדה שלא יראו...

מיד בסיום תפס אותי סטמפל בזרועי חזק ומוחץ, מביט למטה לרחבת הכותל. חיילים שלנו – החזיקו שם שני לגיונרים, ידיים למעלה, על הקיר. סטמפל לוחש: "זמוש, אם הסבּים שלי היו יודעים שאי פעם אני אגיע הנה מעל הכותל המערבי ככה.... צנחן.... נעלי צנחנים.... עם עוזי !! אלף פעמים היו נותנים את חייהם רק כדי לדעת שפעם פעם זה יהיה... זה לא חשבון עם הלגיונרים הירדניים, זה חשבון עם חיילים רומאים של טיטוס!". ואז, מחץ לי את הזרוע שכמעט נתלשה, הוא נשף מין נשיפה שהיא שאגה מעומק תודעתו: "לעולם, לעולם לא נעזוב פה יותר!".

שנה וחצי לאחר מכן נפל משה סטמפל בקרב מרדף עם מחבלים בצפון הבקעה. הוא נלחם כמג"ד בראש חייליו, איתו נפלו חמישה מפקדים וחיילים, רעינו הטובים מאז – הי"ד.

העם היהודי בכיסופי הדורות ובתעצומות נפש חזר לכונן את ריבונותו בהר הבית שבירושלים. מנורת המקדש חזרה אומן למקומה על בסיסה המוצק, עתיקה ונצחית ניצבת קוממיות ישראל. 

 
לייבסיטי - בניית אתרים