יום פתוח בבית הספר היהודי

דף הבית >> יום פתוח בבית הספר היהודי
״אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ״: על בית הספר היהודי המתחדש יוני 2016
מאיה פקר רינת

מבנה חדש מושקע ומזמין, תוכניות לימודים חדשניות שהוכחו מחקרית, בינלאומיות כתפיסה ו-21 לאומים למעשה, אנגלית כשפה עיקרית, צוות מקצועי שמשתלם ולומד באופן קבוע ועוד הם בהחלט ממאפייני בית הספר היהודי המתחדש אך בעיני הם רחוקים מלבטא ומלמצות את הייחוד ואת הערך המוסף האמיתי של בית הספר. בית הספר היהודי הוא שלם הגדול מסכום חלקיו כי יהדות היא יותר מאשר מאפיין נוסף מיני רבים, יהדות
היא הוויה (דת, לאום ותרבות) שקובעת את התודעה ובתוך כך את
החינוך, הלמידה וההשכלה.
אם לפעמים ההרגשה היא שסינגפור כמדינה היא מקום נטול נשמה ורק ״כסף מדבר״ בה הרי שבית הספר היהודי הוא סוג של ״נווה מדבר״ בתוך הסינגפוריות הזו, נווה מדבר של קהילתיות, נשמה וערכים יהודיים ואוניברסאליים, ואני מתרשמת שזה לא רק בזכות היותו של בית הספר מוסד ללא כוונות רווח (בניגוד לבתי הספר הבינלאומיים האחרים) ועל כן החשיבה הכלכלית היא לא החשיבה העיקרית שמובילה אותו.   
נדמה לי שהדרך הטובה להסביר את הערך המוסף של בית הספר היא באמצעות דוגמאות שכיחות מחיי בית הספר ומאפיינים של העשייה הבית ספרית המבטאים את החזון והערכים עליהם מושתת בית הספר, להלן כמה מהם: 

״יש בה מקום ורווח לכל עם ישראל״: את הביטויים המעשיים של ״מקום לכל תלמיד״ ניתן להרגיש במגוון דרכים ותחומים, לדוגמא, החל מהנגשת בית הספר לכלל הקהילה היהודית (ולא לעשירים בלבד) דרך כך שכל תלמיד יכול לקחת חלק בכל נבחרת ספורט או מופע בית ספרי ללא צורך באודישינים ומבחנים וכלה במענה לילדים מתקשים, חברתית או לימודית, וגם תוכניות מותאמות לתלמידים מצטיינים בכל תחום שהוא. מקום לכל ילד על צרכיו, יכולותיו, העדפותיו וייחודו. הדגש הבית ספרי הוא על כלל האספקטים הקשורים לחינוך ורווחת התלמיד כולל למשל לקיחת אחריות על תזונתו. כאן מעניין לציין שה״אילוץ״ של הכשרות יכול היה להיתרגם לקפטריה כשרה בתשלום או להגדרות קפדניות איזה אוכל מותר להביא מהבית אך בית הספר בחר לקיים מטבח ולספק ארוחת צהריים חמה ללא תשלום נוסף לכל התלמידים וכחלק מובנה מסדר היום הבית הספרי.  

״חנוך לנער עפ״י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״: מסלולי הלימוד של היהדות מותאמים לכל תלמיד עפ״י מידת העניין, ההשקפה, הרצון שלו ושל המשפחה והשליטה בשפה העברית. בבית הספר שלושה מסלולים ללימוד יהדות:
״המסלול הקלאסי״ המיועד לדתיים מבית ובו מושם דגש על ההלכה, ״המסלול המסורתי״ המיועד לתלמידים מבתים חילוניים ובו מושם דגש על יהדות כתרבות, והמסלול של ״יהדות לשאינם יהודים״ שבו מנגישים את היהדות לתלמידי בית הספר שאינם יהודים שיש להם זיקה ליהדות ועל כן בחרו ללמוד בבית הספר הזה. במסלול זה, היחיד שנלמד באנגלית ולא בעברית מושם למשל דגש רב על סיפורי התנ״ך.   
ההורים והילדים, שמקבלים בטבעיות את השוני ביניהם ב״מדד״ הדתיות, יכולים לבחור את המסלול המתאים להם.

״דברים טובים באים באריזות קטנות״: אחד מהעקרונות המרכזיים של בית הספר הוא "Small by desig". ״קטן כתפיסה״ מוכל גם על ההיבטים הפיזיים של בית הספר וגם על ההיבטים החינוכיים שלו ואלו שזורים האחד בשני. למבנה בית ספר המיועד להכיל מקסימום 500 תלמידים ולכיתות שנבנו לכ 15-18 ילדים בכיתה כוונות חינוכיות ברורות: המורים והצוות כולו אמורים להכיר היכרות אינטימית כל ילד, הרצון הוא להימנע ככל שניתן מילדים שנופלים במערכות חינוך גדולות ״בין הכסאות״ והלמידה היא בקבוצות קטנות ולעיתים גם ״אחד על אחד״ בהתאם לנושאי הלימוד מחד ולצרכיו ויכולותיו של התלמיד מאידך. בית ספר קטן מאפשר גם מעורבות הורים בלתי אמצעית שלא רק דרך ״וועד הורים״ מרכזי או מפגשי הורים פורמאליים. 

 ״וכשאני לעצמי, מה אני?״ בית הספר בהגדרה הוא חלק מקהילה בעיקר כיוון שהקהילה היהודית בסינגפור מתייחסת באחריות כוללת ליהודי הסינגפורי, מלידה עד מוות, ובתוך כך גם לחינוך ולהשכלה שלו כמובן. ובאופן מעשי, מסיבת פורים קהילתית, תמיכה בארגונים חברתיים ישראלים, שיתוף פעולה עם קייטנות חב״ד, הופעות של הילדים באירועי הקהילה היהודית הם דוגמאות לחלק מהעשייה הקהילתית בה לוקח חלק בית הספר. באופן הזה נשמר הרצף שבין חייו של התלמיד בתוך בית הספר לבין החיים המשפחתיים והקהילתיים שלו. יחד עם זאת, לכל משפחה שמורה הזכות למנן את המעורבות הקהילתית שלה. 

״אזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצריים״: כנראה העובדה שבית הספר ״נטוע״ בתוך סביבה שאינה יהודית מובילה את בית הספר לפתח רגישות וסובלנות ״לאחר״ שספק אם פוגשים בבתי ספר בישראל שפועלים בתוך הקשר יהודי כולל. אולי הדרך הטובה ביותר להסביר נקודה זו, של היחס למי שאינו יהודי, היא לספר כיצד נסעו תלמידי הכיתות הגבוהות של בית הספר לקמבודיה על מנת ללמוד על שואת היהודים דרך מלחמת האזרחים והשמדת העם הקמבודי בשנות ה70 של המאה ה20. הלמידה על השואה שלנו דווקא דרך האמפתיה וההזדהות עם עם אחר ולא דרך ההבחנה וההבדלה של שואת היהודים כמאורע היסטורי שאין שני לו היא לא עניין של טרוויאלי.
ועוד בעניין של ״אזרח מכם יהיה לכם הגר..״ הוא קבלת הפנים החמה של בית הספר גם לתלמידים שאינן יהודיים אשר מעוניינים ללמוד בבית הספר בין אם כיוון שיש להם זיקה ליהדות או לישראל (למשל, נוצרים אוהבי ישראל) או בין אם כיוון שהם מעוניינים בבית הספר בשל מאפייניו הפיזיים או הלימודיים.   
 

״בסינגפור התנהג כסינגפורי״: בית הספר ממלא בהקפדה יתירה על כל הנהלים והדרישות של משרד החינוך הסינגפורי (שעושה זאת באמצעות המחלקה של בתי הספר הפרטיים) הנוגעים לרמת הלימוד, תכני הלימוד, שעות הלימוד ודרכי הלימוד. בה בעת, מכיוון שבית הספר מודע גם לתחרות שיש לו עם בתי ספר בינלאומיים אחרים הוא לא מסתפק בדרישות הרף של משרד החינוך אלא משתדל להגביה את הסטנדרט המוצע. שני ביטויים עיקריים לכך: האחד, תוכניות לימוד חדשניות שמבוססת על חקר נושאים, לימוד דרך התנסות, לימוד בין תחומי (כשלומדים נושא לומדים את הזווית הרלוונטית בכל אחד מהמקצועות) ועוד, הביטוי השני, מתקנים בית ספריים מעולים כמו חדרי מעבדות חדשניים, אודיטוריום גדול, בריכת שחייה לימודית, מגרשי ספורט ממוזגים ועוד.
 
לפני סיום, בנימה אישית או למען הגילוי הנאות:
בשנתיים האחרונות נעמה ביתי הצעירה לומדת בבית הספר הזה. (היא התחילה בגן חובה ועלתה לכיתה א ). אם נעמה התאהבה בבית הספר ממבט שני, אחרי הסתגלות לשפה ולעצם השינוי שבמעבר למדינה אחרת, הרי שלי לקח  הרבה יותר זמן להתאהב.
ראשית, ציפיתי (בטעות) לגן ישראלי וקיבלתי גן יהודי, 
שנית, הייתי צריכה להתגבר על הרתיעה המובנית בי ממילים שהפכו שגורות בפי הנעמה כמו צדקה, kosher, "השם", ״מודה אני״, אלוקים שלי, סידור ותפילה.
שלישית, באופן כללי אני לא מתאהבת בקלות.

ההחלטה בין השנה הראשונה לשנייה להשאיר אותה בבית הספר הזה- ״היהודי"- היתה החלטה מורכבת עבורי. מחד, כאמור זהו בית ספר עם מאפיינים דתיים אורתודוקסים של חוץ לארץ והוא לא בדיוק צלחת האוכל שלי. מנגד, הילדה מאוד אהבה (ואוהבת) את בית הספר, המורות שלה נהדרות, רמת הלימוד בכל המקצועות גבוהה במיוחד, היא רקמה חברויות אמיצות ובכלל בית הספר התגלה כמקום שיש בו נשמה יתירה.
אז החלטתי לבלוע כמה צפרדעים (למרות שהן לא כשרות..) והילדה המשיכה בבית הספר הזה לכיתה א' כי ילדה שמחה ומחייכת זה האידאולוגיה הכי חזקה. 
והכתבה שקראתם, גם אם היא "רק" אוהדת ונטולת ביקורת נעשתה בעיקר מתוך רצון להוקיר תודה על מה שנתן בית הספר לנעמה שלי, ילדה חילונית שלא הסכימה לוותר על תפילת הבוקר גם כשבית הספר נתן את האפשרות לבחור האם להתפלל. 

בית הספר היהודי המתחדש המצוי בשכונת  Sambawang המרוחקת יחסית, למרות שאם להודות על האמת בסינגפור ״אין מקום שהוא רחוק מידי״, פותח את שעריו לכל מי שמתעניין, מסתקרן או מתלבט יום פתוח ביום שישי ה10/6 מהשעה 10:00 בבוקר.
צוות בית הספר, ההנהלה והמורים ישמחו לארח ולענות על שאלות.
https://www.eventbrite.sg/e/smm-international-school-open-house-tickets-25222603486 
 
ואולי ניתן לסכם את הכתבה על בית הספר בפראפרזה על הביטוי החז״לי ולומר ש״מורים טובים, אכסנייה נאה, ובעיקר תפיסה ערכית ומגובשת אכן מרחיבים דעתם של תלמידים״. 
 
 
    
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים