כל כלב ביג'י יומו- אבי הרשקו

דף הבית >> כל כלב ביג'י יומו- אבי הרשקו
כֻּל כַּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ
 אבי הרשקו

איזה ילד לא חושק בכלב?

בעוונותיי הרבים, גם אני, בילדותי, חשקתי בכלב. אבא שלי טען ש"כלב לא בא בקארמה חיובית  לאימא" ובטח שלא משתלב עם הצבעים של הסלון והפורצלנים בוויטרינה.
"חוץ מזה" הוא לחש על אוזני. "בעלים חיים הולכים מצוין עם רוטב או סתם בתור מעיל. עזוב אותך שטויות וגם למה לנו לריב עם אימא? בסוף, נתגרש ואף אחד מאתנו לא ירצה לקחת את הילדים … אתה רוצה להתבגר בפנימייה..?"
כך  נגוז לו חלום ילדותי, בדמות גידול חיית מחמד העונה לשם 'עזית הכלבה הצנחנית', 'לאסי שובי הביתה' או 'איה פלוטו?' והסתפקתי באימוץ חתול הרחוב שענה לשם "יהושע". אגב, שם, שנלקח מהחיבור בין האלבום הנפלא "The Joshua tree" של U2 שיצא לאור באותה העת, לעץ התות שבפינת החצר, עליו נהג יהושע לעשות את צרכיו.
 
כך חלפו עברו להן השנים, השיבה אחזה בראשי (כאילו שיש איפה!) וגם עלי כהורה, לא פסחה הבקשה לבעל חיים.
תקנה לי כלב, תקנה לי סוס תקנה לי ג'יראפה רק מה? שלושים שנה אחרי הסירוב של הורי, יכולתי סוף-סוף להשלים עם הסירוב של הורי וגם להבין למה אף אחד מהם, לא רצה להיתקע עם הילדים!
הרי, מה לי ולבעל חיים שעיר שמכשכש בכלב, מלקלק את רגלי ומשתין על השטיח היקר שבסלון? למה זה טוב? ובכנות, גם לא תואם את  קו הריהוט ברוח הפנג שואי ומערכת הקולנוע הביתית שלי.
 


לפני מספר חודשים, בכדי שאתרגל לרעיון, תיאמה "שתחייה" מאחורי גבי עם מירב, מתנת יום הולדת, לנסיכה שלנו, בתצורת אוגר. למען הסר ספק, 'אוגר', זה באורגינל עכבר, שרק קוראים לו 'אוגר' כדי שילדים לא יפחדו ממנו, כי ילדים ונשים כידוע מפחדים מעכברים, אלא אם הם אלחוטיים או שקוראים להם 'אוגר', אז זה בסדר.
לפתע… נקישה בדלת ובפתח עומדת מירב.  מיד הבנתי שמשהו לא בסדר. מה פתאום מירב עם בכלוב, בפתח הדלת?
היא שאלה אותי אם אני רוצה לשבת ובינתיים גם הביאו לי מים ודחפו לי ואליום לווריד. ראיתי הכל בשחור-לבן וגם קצת מטושטש כמו בצג טלפון Nokia מלפני עשר שנים. פתאום הבנתי שכל מה שהיה עד עכשיו ישתנה לעד. 'שתחייה' החזיקה לי את היד בחוזקה ואמרה שאני צריך להיות חזק בשביל האוגר וגם שקוראים לו "ספארקל" וגם שהוא אוכל רק פעם ביום. אז נשברתי ופרצתי בבכי. מה לי ולאוגר?
 
כמצופה, ההתלהבות של הילדים מהאוגר חלפה עברה חיש מהר, נכון הוא לא ממש קומוניקטיבי, ומה לעשות הוא גם לא ממש כלב, אבל זה בעל חי לא? אז מצאתי את עצמי בניגוד לרצוני היחיד בבית שדואג לרווחתו של ספארקל. מבחינתי, את הלקח למדתי.
לא יכנס, בצל קורתי, בעל חיי אלא אם בתצורת סטייק על מחבת לוהטת, מעתה עד עולם ובכלל. שנאמר " never say never" יתכן ובצדק, אך בל נקדים את המאוחר.
 

לפני כחודש חזרנו מטיול משפחתי ביפן. ביפן קיימת חיבה יתרה לכלבים ננסים. צאצאי הביולוגים, הקדישו  חלק ניכר מהביקור ביפן לשוטטות בחנויות בעלי חיים תוך שהם מוחים בקול "כזה אני רוצה" במקום לאכול סושי, לקפל אוריגאמי או לעשות חרקירי כפי שציפיתי מהם לעשות ביפן.
כך או אך, כשחזרנו ל'אי האופוריה הנצחית' כל ענייני הכלב עלו הילוך וכל משפט שני שיצא להם מהפה היה "כשיהיה לנו כלב…" שנענה תמיד ב-"על גופתי המתה!"
 
באחד הערבים, על כוס קפה של סטארבאקס מונה בפני  "שתחיה", מורה ומחנכת בסינגפור, את היתרונות המובהקים של כלב בבית. את החום שהוא צפוי להעניק לילדים, את האחריות שהוא יחייב אותם לקחת, בשעה שאני רואה בעיני רוחי את הקקי שלהם מרוח על השטיח הלבן ורוחו של ספארקל הי"ד מרחפת ברקע. הנהנתי, ספק בנימוס ספק מפוחד, תוך שאני לוגם מהקפה הקר, מבועת מהמחשבה.
אם היתה נקודת זמן לעצור את 'מחול הכלבים' המטורף הזה, כנראה שפספסתי אותה ובגדול.
בינתיים הנסיכה נכנסה לאטרף של ציורי כלבים, הסנדוויץ' התחיל לנבוח לפני השינה והבכורה הכינה לנו עבודת גמר חתומה בהתחייבות אישית, סו הלפ מי גוד.


To have and to hold, from this day forward, for better, for worse, for richer, for poorer, in sickness and in health, until death do us part.
 
מצרפת בזאת רק שישים ושבעה עמודים מודפסים בצבע עם תמונות של כלבלבים חמודים, אבל בלי טיפת רחמנות על הטונר החדש שקניתי ממש לפני שבוע.  צער ראשי דיו.
 
בשבת בבוקר 08:00 מעירים אותי כל בני הבית בתחינה "ללכת לראות כלבים… 'רק' לראות  Yeah right!
בדיוק כמו להזמין מישהי לעלות אליך רק ל"קפה". הרי אף אחד לא באמת הולך 'רק' לראות כלבים" בדיוק כמו שאף אחת לא באמת עולה רק 'לשתות קפה'.
"אני אולי נראה מפגר, אבל לא עשו אותי באצבע" אני מתגונן. אבל בתכלס אני, אבא טוב ונכנע די בקלות לתחינת הילדים. בתשע בבוקר כבר מצאנו  את עצמינו משייטים בטורבו הירוקה על ה KPE לכיוון  Pasir Ris.
 





ב- Pasir Ris כך נודע לנו, קיים אזור של חוות לגידול ומכירת בעלי חיים המכונה Farmway.  ב-Farmway  תמצאו בריכות גידול של דגים טרופים, חוות אילוף כלבים, חוות אימוץ ואיך לא… חנויות על-גבי חנויות למכירת גורי כלבים. ממש סים-לים [1]  להולכים על ארבע. לא מדובר ב 'פינת ליטוף' היות ורוב הגורים לא סיימו את שלושת החיסונים שלהם, כך שאם תכננתם לחסוך את כרטיס הכניסה לגן החיות ולתת לילדים ללטף כלבים בשבת בבוקר זה ממש לא המקום. מצד שני, אם אתם מחפשים גור כלבים, המבחר באזור גדול.
הילדים משולהבים כמו הודי ממוסמר ב - Thaipusam [2]  ולי, רק מהמחיר על הכלובים מתחיל לגרד הארנק בלי זכר לפרעושים בסביבה.
אני מסביר בסבלנות, עד כמה שאבא עצבני יכול לגלות סבלנות,  שבאנו 'רק' לראות, זה בכלל לא בתקציב המשפחתי וגם לא התקבלה החלטה עקרונית על גידול כלב.
למרות שאת מי אני, בכלל משלה? הבחורה כבר עלתה לקפה, היא אצלי בחדר ואני במקום להביא אמצעי מניעה הולך להרתיח מים... אני בכלל לא בכיוון.
 
הילדים מחליטים לשנות מגמה ומתחילים להפעיל לחץ מתון אך עקבי על "שתחיה". היא אומנם אגוז קשה לפיצוח, אבל אחרי שהפגינה סימפטיה וסימני הזדהות עם מאבקם של הטף לכלב, הבינו 'הקטנים התחמנים' שמי שישבר ראשון, אם בכלל, זאת "שתחיה". הם, כמו מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, פיצחו אותה כמו פצצה חודרת בונקרים בנתנז בשעה שאני ממשיך לשמור על ארשת פנים חתומה וארנק קמוץ.
 
אחרי התלבטויות מרובות, בנוגע לגזע הוחלט פה אחד, כלומר, לא כולל הבלוגר, לבחור בשי טסו (Shih Tzu) זכר שלימים יקרא "מוקה" בשעה שאני מתעקש לקרוא לו מיצי [3] . כל שנותר היה לברך על המוגמר ולשלם.
חזרנו הביתה מאושרים, מי יותר, מי פחות, עם כלב, באמת חמוד והוראות טיפול שלא היו מבישות הוראות תחזוקה למטוס קרב בעיתות מלחמה. בינתיים אני מקפיד להסתכל טוב, טוב, לפני כל צעד בבית שלא לדרוך בשלולית או על 'מוקש'. 
אבל פייר, הוא באמת מקסים.
 

[1] סים-לים הוא קניון המחשבים והאלקטרוניקה הגדול בסינגפור.
[2] חג טאמילי בו החוגגים ממסמרים את עצמם לדעת.
[3] הבלוגר מתעקש לקרוא לכל בעלי החיים באשר הם, "מיצי" – עצוב!
 

 

 

 
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים