לאוס - טלי גורן

דף הבית >> לאוס - טלי גורן
למי זימרו הגיבונים?
לאוס היפיפיה מציעה למבקר שפע של אטרקציות – טרקים בג'ונגל, Homestay בבתי מקומיים, שייט על נהר המקונג וגם בילוי בנוסח צרפתי בעיר Vientiane. אלא שבכתבה הזאת התמקדנו בשבוע קצר אותו בילינו באיזור Huay Xay – על העצים עם גיבונים ובהתנדבות עם בני שבט ההמונג.
 את הGibbons Experience – חווית הגיבונים גילינו במהלך שוטטות באינטרנט. שלושה ימים של "טרזן על העצים" - ריחוף באומגות בין צמרות העצים. אימייל למשרד, שאלות שנענו מייד על ידי מיי – המזכירה הנמרצת והנה אנחנו בדרכנו לHuay Xay.
טיסה לצי'אנג ראי שבתאילנד, נסיעה בת שעה וחצי במיניבוס פרטי לצ'יאנג קונג, מעבר גבול (יש להכין 40 דולר לאדם במזומן לויזה ללאוס) ואז חציית המקונג בסירת לונג-טייל צרה הביאו אותנו אל עיירת קטנה ונידחת. כביש אחד ראשי, גסטהאוסים ספורים, אבק ולא הרבה יותר מזה.
בהמשך לדרישתה של מיי התייצבנו במשרד הגיבונים אחר הצהריים לתדריך מדוקדק ובראשו ההוראה – נא להתייצב ב8 בבוקר שלמחרת. הטנדר לא יחכה!
 ראשיתה של חווית הגיבונים בחלום של בחור אירופאי צעיר להקים פרוייקט שיסייע למקומיים להרוויח משימור הג'ונגל יותר ממה שירוויחו מהריסתו. בלאוס נפוץ המנהג של ביעור היערות לצורך הרחבת שדות האורז ונגד זה ניסה הבחור ללחום. כיום פועל הפרוייקט כמכונה משומנת. לא ברור כמה מהרווחים הולכים למקומיים, אבל אל מול השדות השטוחים שמסביב, הג'ונגל של הגיבונים עדיין קיים. וזאת אולי העדות הטובה ביותר להצלחה.
 אז מה זו בעצם חווית הגיבונים? טרק בן 3 ימים בג'ונגל. ל"שמרנים" (הכל יחסי, עוד תגלו...) שמורה החוויה הקלאסית – יום של צעידה במעלה (חוזרת ומדגישה – מעלה) הג'ונגל עם ציוד מלא ותרמילים על הגב, יום כיף של הליכה ביער וגלישה באומגות מטורפות (התרמילים נשארים "בבית"), ועוד יום לקינוח של צעידה במורד הג'ונגל, כשגם הפעם התרמילים על הגב. לאמיצים, כך שמענו, שמורה חווית הWaterfall הכוללת התקדמות בלתי פוסקת אל עבר יעד קסום - "המפל", מעבר מבית עץ לבית עץ ובסופו של דבר 3 ימים עם ציוד על הגב... לא לטעמנו.
אחרי לילה בHuay Xay עם שוק מקומי וארוחת ערב על שפת המקונג התעוררנו אל שמיים כחולים ושמש זורחת שליוו אותנו בדרכנו אל משרד "חווית הגיבונים". בדרך כבר התחברנו עם משפחה אוסטרלית חביבה מהונג קונג, איתם החלטנו לחלוק את בית העץ בו נישן בלילה. מומלץ לחלוק את הבית שכן הלילות בג'ונגל ארוכים ורועשים...
 ב-8 בבוקר התייצבנו במשרד. על הגב תרמיל עם בגדים לשלושה ימים, מיים לדרך וקצת חטיפים, טבליות טיהור מיים (שהתבררו כנחוצות בהמשך הדרך, מי השתייה המסופקים הם מי גשמים), ערכת עזרה ראשונה (חשוב!), נעליים גבוהות והרבה מצב רוח טוב. סרטון בטיחות קצר שסייע להעלאת מפלס ההתרגשות ואנחנו בחוץ – קדימה, על הטנדר. הTransportation שלנו אל הג'ונגל התברר כטנדר דאבל קבינה. בתוך הקבינה יפנים עדינים (לפי הפנים הירוקות בסוף הדרך, לא בטוח שזאת היתה עיסקה טובה) ומאחור – במרפסת הפתוחה, ספסל מול ספסל – אנחנו והאוסטרלים. אחרי נסיעה ארוכה עם הרבה רוח על הכביש הפתוח ירדנו אל הבוץ ואל דרכי העפר בהן הוכיח לנו הטנדר מה זה 4X4. דרך מפותלת במעלה ומורד ההרים המקומיים הובילה אותנו הרחק הרחק מהכביש. עוד ועוד נכנסנו אל מעבה הג'ונגל, חולפים מדי פעם על פני ילדים קטנים וערומים המטיילים להם בצד הדרך, נוסעים נוסעים ופתאום עוצרים. לפנינו נחל, סביבנו כפר קטן. זהו, זה סוף הדרך. מכאן, הולכים.
אז כמו שכבר התרעתי – ההליכה, הליכה. בנוחות הבית על הכיסא מול המחשב תהיתי איך עובדת הפיזיקה. בפירסומים של חווית הגיבונים מדברים על אומגות שעפות מצד אל צד ועל 3 ימים של ריחוף בין צמרות הג'ונגל. משהו בפיזיקה לא עבד לי. What comes down, must come up? אז זהו, שכאן המקום של הרגליים. טיפסנו וטיפסנו ואי שם באמצע ההר עצרנו וכל אחד קיבל את סט הרתמות האישי שלו שילווה אותו צמוד צמוד בשלושת הימים הקרובים. כאן גם הכרנו את סיימון ודון המדריכים הצמודים שלנו. סנדביצ'ים לדרך וקדימה. עוד הליכה קצרה והנה היא – האומגה הראשונה. הפעם האחרונה שבה אני עליתי על אומגה היתה בקייטנה בגיל 10. טיפסנו על עץ אורן לגובה 5 מ' וגלשנו לאורך 100 מטר מסעירים עד ערימת החול שמנגד. האומגה הראשונה שקידמה את פנינו בחווית הגיבונים היתה דומה... היא התחילה על פלטפורמה לא גבוהה מדי אבל נמשכה לאורך חצי קילומטר כשהיא חוצה בדרכה עמק אדיר הרבה מעל צמרות העצים ומסתיימת על ההר שמנגד. מי ראשון? לא הספקתי למצמץ וכבר התינוקת שלי מחברת כבל ביטחון, כבל גלישה, מרימה רגליים, ראש אחורה – והיא באוויר "Monkey Maya!". הלב עצר, הנשימה פסקה ורק צרחות האושר נשמעו באוויר. Next! נשמעה הצעקה, והנה גם תאי חוצה בטיסה את העמק. משם הכל כבר הפך אוטומטי. ממשיכים ללכת, התרמילים על הגב, הרתמות מסביב למותניים ולרגליים, מגיעים לאומגה, מסתדרים בטור ואחד אחד מזנקים אל עבר הלא נודע. יד אחת מחזיקה את הגלגלת, יד שנייה את המעצור (חתיכת גומי מצמיג ישן...), לא לשכוח לחבר את כבל הביטחון ואת שאקל הטיסה ובלי להרגיש אני מרחפת. מעל צמרות העצים, מול נוף שלא ייאמן, הרוח שורקת, האדרנלין בשמיים – אין מדהים מזה.
עוד עלייה ועוד אומגה, עולים בהר ואז יורדים והנה הגענו אל ביקתה מספר 7 – הבית שלנו ליומיים הקרובים. בית עץ עגול המקיף את העץ בגובה הצמרת. אומגה הלוך ואומגה חזור אל מפלס הנחיתה, מפלס לינה עם מזרונים ואוהלים להגנה מהצינה הלילית ופנטהאוז על הגג למתבודדים. מטבחון מאובזר, מקלחת מקסימה פתוחה אל עבר הג'ונגל, שירותים (בול פגיעה – אבל נקי!). מה עוד צריך?
סיימון ודון שליוו אותנו בביטחה נפרדו מאיתנו לשלום ואנחנו נזרקנו על המזרונים ל"זולה" של אחר צהריים. ספרים, מנוחה, הילדים מזפזפים הלוך וחזור על האומגות וברקע כל הזמן רחש הג'ונגל שסביבנו. לפנות ערב התחיל טיפטוף שרק הפך את החוויה למיוחדת וסוערת יותר. עם חשיכה נשמע "ווש" מכיוון האומגות ונערה צעירה עם ערימת מיכלי אלומיניום גלשה אל מפלס הנחיתה ואיתה ארוחת הערב. מהר מאוד התרגלנו לקשר את ה"ווש" של האומגה עם הארוחה המתקרבת. בוקר וערב, הגולשת מגיעה עם ערימת הקונטיינרים ובפנים – אורז ומגוון תבשילי ירקות ובשר. ב7 התחושה היא כבר של אמצע הלילה. מותשים מהצעידה הארוכה ומודעים ליום שלפנינו פרשנו איש איש לאוהלו ונפרדנו עד שהגיבונים יעירו אותנו. והם העירו...
עם זריחה, ב-5 בבוקר התחילה הזימרה. "ווש" חרישי הסגיר את הגעתו של סיימון שהצטרף אלינו לאיתור גיבונים. סיימון הסביר שהגיבון – קוף ג'ינג'י ארוך ידיים מחזר אחר נערתו הגיבונית בשירת בוקר יללנית. ואכן מדי בוקר עם עלות השחר, אור אפרפר חושף את צמרות העצים ומתוך הערפל עולות הקריאות. שריקות, ציקצוקים ויללות, עולות ויורדות, מתגברות ונחלשות, ואנחנו יושבים מוקסמים ומחפשים. מומלץ מאוד להביא משקפת ועדשת טלה למצלמה. עוד יותר מומלץ להכיר בעובדה שחווית הגיבונים כוללת הרבה אומגות מסעירות, צעידה בג'ונגל אמיתי, טיפוס אל בתי עץ בגבהים שלא יאמנו, האזנה לזימרת הבוקר של הגיבונים, אבל לא בהכרח צפייה בהם. רק בבוקר היום השלישי התמזל מזלנו. קבוצה של גיבונים התמקמה ממש בעמק שמולנו. רחוק רחוק וקטן קטן יכולנו לראות אותם מקפצים על העצים. עוד ועוד צפינו בהם, מעבירים את המשקפת מיד ליד ומכוונים אחד את השני – אתה רואה, שם, ליד הכתם הלבן, מתחת לצמרת הירוקה – ליד החום? לא, לא, החום – זה הגיבון!את היום השני למסע בילינו בג'ונגל עם סיימון ודון. התרמילים נשארו בביקתה ואנחנו קיפצנו חופשיים ומאושרים מאומגה לאומגה. בין עמק לעמק עברנו גם בביקתות האחרות. ביקתה 5 הפתיעה במשטח נחיתה לאומגת הכניסה, אבל אל אומגת היציאה התבקשנו אחר כבוד לצאת דרך החלון. דמיינו לעצמכם אותי, אמא פולנייה גאה מלווה במבטי את שני ילדי קופצים אל גורלם דרך חלון בגובה עשרות מטרים מעל צמרות הג'ונגלים.
שלושה ימי ג'ונגל מסעירים הסתיימו להם בחיבוקים ונשיקות. נפרדנו מסיימון ודון המדריכים, עדות אישית להצלחת הפרוייקט – נערים צעירים מקומיים עם אנגלית שטופחה על ידי קבוצות המטיילים, המרוויחים את לחמם תוך חינוך מטיילים לשמירה על ערכי טבע וסביבה. הבטחנו לשמור על קשר וחזרנו בטנדר המקפץ אל Huay Xay.
נגמרה חוויה אחת והנה מתחילה לה החוויה השנייה של המסע ללאוס. מהגסט האוס בו ישנו בלילה הראשון אספנו את שק הבגדים והצעצועים העצום שהבאנו מסינגפור. אליו הצטרף עוד שק של תרומות מהמשפחה האוסטרלית שבילתה איתנו בגיבונים ואנו עשינו את דרכנו אל Project Kajsiab.
 Project Kajsiab הוא מיזם משותף של נטסואה – בחור המונגי (משבט Hmong) מקומי ולארה – הולנדית שהתאהבה בו ובמקום ונשארה. לפני מספר שנים נפטרה אחותו של נטסואה מדלקת בתוספתן שהסתבכה עקב חוסר בטיפול. לזיכרה החליטו נטסואה ולארה להקים פרוייקט שיסייע למקומיים בהתנהלות מול בית החולים המקומי ויספק להם שמיכות ומקום ללינה ולבישול. עם הזמן צמח הפרוייקט והתרחב ושם לו למטרה להעצים ולתמוך בנשים המקומיות בדרכן אל עצמאות כלכלית. בעזרת מתנדבים המגיעים למקום מארגנים נטסואה ולארה קורסים לנשים המקומיות בהם הן לומדות לנהל עסק עצמאי, למכור את תוצרתן ולתקשר עם התיירים. בעזרת המתנדבים הוקם בHuay Xay הDaaw House – קומפלקס של ביקתות עץ מקסימות המשמשות לאירוח תיירים בתשלום ומתנדבים (גם הם בתשלום), וכן מסעדה המשמשת לקורסים ולמפגשים בין התיירים, המתנדבים והמקומיים. בימים אלה מוסיפים ובונים בעזרת המתנדבים מרכז נוסף – בפאתי העיר שישמש גם הוא לאירוח ובו תוקם גם מרפאה וכיתת לימוד קטנה.
את המקום מצאנו בחיפוש אחר Homestay – מפגש עם המקומיים שלא יהיה רחוק מדי ולא ידרוש נסיעה ארוכה. Project Kajsiab ענה על הציפיות מעל ומעבר. הפרוייקט ממוקם בלב Huay Xay – מרחק גרם מדרגות אחד מרציף הלונג טייל החוצות את המקונג. בשלושת הימים בהם התארחנו  בפרוייקט תרמנו ונתרמנו – עבדנו קשה ביחד עם המקומיים, אבל גם למדנו המון על התרבות. בישלנו ביחד, קנינו ביחד בשוק המקומי, ישבנו עד השעות הקטנות של הלילה סביב למדורה ושמענו את המוזיקה ההמונגית המספרת בצלילים את סיפורי העם הנרדף והמיוחד הזה. הילדים עבדו קשה גם הם. עזרו בצביעה, שיחקו עם הילדים המקומיים והכי חשוב – הרגישו שהם תורמים. כמו שאמר לי תאי "אמא, זה מרגיש טוב לעשות טוב". גם כאן סיימנו את שלושת הימים הקצרים שלנו בחיבוקים והרבה התרגשות. רגע לפני שעזבנו נעלם נטסואה וחזר עם חליל עץ למאיה ומשרוקית המונגית לתאי. אנחנו שומרים על קשר עם הפרוייקט ומנסים להמשיך ולעזור ככל שניתן גם מכאן.
לאוס יפיפיה ומציעה למבקר אטרקציות שימלאו בקלות חודש של טיול. אבל גם לנו – הקצרים בזמן, היא מאפשרת קפיצה לשבוע קסום ומיוחד הכולל גם טרק אמיתי בלב הג'ונגל וגם חוויה של נתינה עמוקה ומשמעותית לטובת המקומיים. תהנו!

 
 
 
 
פרוייקט הגיבונים: http://www.gibbonexperience.org
Project Kajsiab: www.projectkajsiablaos.org
או בפייסבוק: Project Kajsiab Laos
טעימה מהחוויה הגיבונית: http://www.youtube.com/watch?v=1RdZz0dnHaM
תמונות מהטיול: http://sdrv.ms/SXqXzo
 

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים