לעבור לגור בסינגפור

דף הבית >> לעבור לגור בסינגפור
לעבור לגור בסינגפור- פרק ב.
רינת אלדר
"פנים אל מול פנים פגישה באמצע החיים..." שר יהודה פוליקר על בימה שהוקמה
על חוף ימה של הרצליה, עיר ילדותינו, ואנו עומדים זה מול זו, רגלינו מתחפרות בחול, מחובקים, ויודעים כי קיבלנו הזדמנות שניה ...
כשלש שנים עברו מאז, אבל בחלומות הכי פרועים שלנו לא האמנו, כי נמצא את עצמינו נשואים (מוסד שכבר התפקחתי מזמן לגבי טיבו) שנית ובסינגפור, בקצה השני של העולם, מקום שבו לא ביקרנו מעודנו.
ההחלטה על המעבר לסינגפור, באה בעקבות ביקור מקדים בסינגפור, בתחילת דצמבר 2015. הגענו לאי המדהים בתקופה שרחובות מרכז העיר היו מקושטים ומוארים לקראת הכריסטמס המשמש ובא. האווירה היתה מיוחדת במינה, בין היתר, בשל החום המשולב בפרקי גשם ולמרות השלג שלא ירד.
כבר אז קרצה לי סינגפור בשלל גווניה, הן התרבותיים והן הלאומיים. 
שלשה חודשים לאחר מכן...לאחר החלטה לא קלה לגבי המעבר, הכרוך בניתוק מהמשפחה מהחברים וממקום העבודה הקודם, נישואי בזק בקפריסין (כי נאמר לנו שמוסד "הידועים בציבור" לא ממש מוכר או מקובל פה וכי רצוי
להיות נשואים), פרידה מכלבנו האהוב ומהחתול השחור שאימץ אותנו, נחתנו כאן, מצוידים בשלל מספרי טלפון של מכרים וחברים של משפחה וחברים מהארץ. 
השבוע הראשון היה, למעשה, גם ירח הדבש הנדחה שלנו, לאור נישואי הבזק והסידורים לקראת המעבר, שגזלו את מיטב מרצנו בארץ.
אני מניחה, שכל מי שעבר לכאן אי פעם חווה חוויות דומות, אם פרידה ממשפחה מורחבת, מבית או מחיית מחמד ואם התרגשות הנובעת מהמעבר, החרדה מפני הלא מוכר, מהחוויות הצפויות ועוד. אלא, שעבורנו, הפרק השני בחיינו, שהחל בארץ ובהמשך הביאנו לכאן, וההחלטה על המעבר לכאן ללא ילדינו, לא היו קלים כלל. אז נכון, שלא היה לנו כל קושי להתמקם או לקבל החלטות הרות גורל  לגבי אזור מגורים או בי"ס לילדים וכל הכרוך בכך פרוצדורלית, כלכלית וגאוגרפית. אלא, שכהורה גרוש לילדים, אחד התהליכים הקשים ביותר בגירושין הוא הניתוק מהילדים שנותרים אצל ההורה המשמורן. ישנו תהליך ארוך של הסתגלות לניתוק פיסי, לעיתים גם גאוגרפי (בארץ), למפגשים דו שבועיים במקרה הטוב, ולסופי שבוע בכל סופשבוע שני. משכך, כאשר זוג נמצא בפרק ב' בחייו, ועליו להחליט על התנתקות יבשתית גאוגרפית ומעבר לארץ אחרת, שנמצאת בקצה השני של העולם, ובכן, כאן חברים, ההחלטה לא קלה כלל ועיקר. מדובר בניתוק נוסף שעוברים הילדים וההורים עקב המעבר.
אחרי חמישה חודשים של שהייה (מתוכם חודש אחד של ביקור מולדת) בסינגפור, אני יכולה להרשות לעצמי לומר, שלמרות שהמעבר לכאן בא בזמן הנכון עבורנו מכל בחינה שהיא, אין פירוש הדבר שלהיות כאן לא כולל בחובו קשיים משלו.

קחו לדוגמא את חופשת הקיץ שהניסה כמעט את כל חברינו הישראלים לחופשת מולדת בארץ. אז כאשר בנותיו של בן זוגי הגיעו לכאן, אחרי ארבעה חודשי געגועים (שלו לבנותיו), לא היו כאן ילדים אחרים בגילם שאיתם יכלו להתרועע או לשחק. ואחרי שכבר ביקרתם בכל הגנים הלאומיים והפארקים המקומיים, הקניונים והאטרקציות בסנטוזה...אפשר בהחלט לחשוב על טיפוס על קירות ולא במובן הספורטיבי...
או למשל, שכאישה עצמאית, העובדה שהגעת לכאן בעקבות הצעת עבודה שקיבל בן זוגך, נפלאה ככל שתהיה, אין פירושה, שגורלך יהיה זהה. למי שרגילה לעמוד ברשות עצמה, לעבוד ולהיות עצמאית בארץ, קצת קשה להגיע לכאן וליפול למעין ואקום מקצועי. פתאום את לא אדם בזכות עצמך (אם את לא איזה ממציאת פטנטים או בעלת חברת הזנק בינלאומית) אלא "תלויה" בבן זוגך- כך לפחות כהגדרתו של הסטטוס המקומי אותך (dependent pass). 
איני יודעת, אולי זה משום שזהו תכתיבו של המנהג או החוק המקומי ואולי לא. נכון שיש לי כאן חברות שמנהלות חברות לצד בעליהן שמנהלים חברות אחרות או עובדים בחברות אחרות. ושוב, נדמה, שכאישה זרה בסינגפור, אם אין לך ילדים לדאוג להם, את צריכה להיות יזמית בעלת רעיונות או לפחות לפתוח חברה אם לא להיות "ממציאת האטום" וזאת ולו רק כדי לא לשקוע בתהומות הנשיה או למצוא עצמך זבנית באיזה תמרוקייה יוקרתית.
אני כשלעצמי בחרתי להתנדב קצת, ללמוד סינית ולנוח קצת מהמרדף הנואל אחרי הזנב של עצמי...
 
 
 
 
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים