מאיה על בר מצווה

דף הבית >> מאיה על בר מצווה
בר מצווה ישראלית בסינגפור
מאיה פקר רינת
איך חוגגים בר מצווה ישראלית משמעותית רחוק מישראל ומהבית,
היתה שאלה שהתלבטנו איתה בהתקרב הבר מצווה של יפתח.
מהי "שנת בר מצווה" בגולה הרחק מהבית והמשפחה ואיך יוצקים תוכן של פעילות קהילתית, ידיעת הארץ, עשייה חברתית, עיצוב זהות וכד' במקום שהוא לא שלנו, וכמובן שאין בו גם פעילות ממוסדת של בית הספר או "היישוב", שתאפשר להתעצל בצילה ולסמוך ש"העסק יטופל ויכוסה".
עלייה לתורה בבית כנסת ומסיבה "באולמי" היו כמובן בתוכנית, אבל לא מספקים מבחינתינו. רצינו יותר, כפי שבטח היה קורה, אם היינו בבית.
בשלב הראשון גיבשנו קבוצת הורים של בני המצווה (בנות השכבה כבר חגגו שנה שעברה בתוכנית מרשימה).
הילדים המשתתפים היו עידן בן ארי, יותם תומר, גל שקולניק, אורי ז'ינו ויפתח רינת. התכנסו, גיבשנו מטרות, כתבנו תוכנית חצי שנתית, שמנסה לשלב בין " ערכים ובילויים" וכל משפחה קיבלה אחריות לפעילות אחת מתוך החמש שתיכננו. (פלוס מפגש פתיחה).
כך הגדרנו, אנחנו ההורים, את המטרה: "חיבור והעמקת הזיקה של בני המצווה לישראליות וליהדות תוך מתן דגש לתרומה קהילתית ולפעילות ערכית". הוספנו ואמרנו: "יחד עם זאת יהיו גם פעיליות שמטרתן גיבוש והנאה".
ומה כללה התוכנית: (בקצרה, ליותר פירוט ומידע כולל לקחים אפשר לפנות לקרני תומר, עידית שקולניק, זהר זינו וגיל רינת).
מפגש ההכנה הוקדש ליצירת הקבוצה. המפגש התחיל במשחקי משימות וידע בבריכה שמטרתם היתה בניית הקבוצה. לאחר מכן הוצגה התוכנית לחמשת הבנים והם נשאלו על הציפיות שלהם מהפרוייקט. כך כתב אחד הבנים (ובעצם ברוח זו כתבו גם כל השאר): "אני מצפה שיהיה לנו שיתוף פעולה ושיהיה לנו כיף והרבה פעיליות מרגשות".
המפגש הראשון (באחריות זהר זינו) התקיים בבית הקהילה היהודית. לפני פעילות של לימוד כתיבת סת"ם בהדרכת עדי, אחת מבנות השירות לאומי, סידרו הילדים את הספרייה לטובת הקהילה.


במפגש השני (באחריות קרני תומר) הלכו הילדים לסיור וטעימות בשוק ההודי ולאחר מכן קנו מצרכים לבישול משותף. כל ילד התבקש לבחור מנה אהובה מבית סבא/סבתא ולבקש מהם את המתכון ובסדנא עצמה הילדים הכינו את המאכלים בהדרכת קרני. פשטידת ברוקולי, לביבות תפוחי אדמה, לביבות מצה יווניות, מרק עגבניות ופירה עם נקנקיות היו חלק מהמאכלים שנבחרו. בסוף הסדנא קיבל כל ילד חוברת מתכונים. מעבר לכך שהיה טעים מאוד הכיף הגדול היה בלראות עד כמה הבנים "מחוברים" באופן טבעי למטבח ולבישול.

במפגש השלישי (באחריות גיל רינת) יצאו הילדים למשחק ניווט ומשימות בפורט קנינג "המרוץ לבר מצווה" ואחר כך לקמפינג לילה בפארק בפאסיר ריס. בבוקר שאחרי הם עשו טיול אופניים ושייט קייקאים בפארק. דוגמא למשימה שניתנה לילדים בריצת הניווט: עליכם לצלם לפחות 3 מקומיים המברכים אתכם: "מזל טוב לבר המצווה".
המפגש הרביעי (באחריות עידית שקולניק) הוקדש לחקירת "השורשים". השורשים גם של היהודים בסינגפור באמצעות משחק משימות- הילדים התבקשו לנוע בין הנקודות היהודיות בעיר: בית העלמין היהודי הישן, בתי היהודים ועוד, בכל מקום התבקשו לצלם ו"להוכיח" את יהדות המקום – וגם חקרו את השורשים של הילדים עצמם – כל ילד התבקש לתאר את שורשיו לאחר שאסף עליהם מידע: מקור השם, השפעת השואה על המשפחה, הגעת המשפחה לארץ וכד', אחרי כן סימנו הילדים על מפות את נתיבי ההגעה של סביהם מארצות המוצא לישראל ואת בתי המשפחות של הבנים בישראל: 
מתובל בצפון ועד גדרה בדרום. 
מפגש חמישי ומסיים טרם התקיים וכנראה יהיה בתום חופשות הקיץ באחריות משפחת בן ארי ויעסוק במנהיגות וסיכום.

 

סיכום, מסקנות והמלצות.
1. נדמה לי שאפשר לסכם ולומר שהתוכנית השיגה את מטרותיה. הילדים חזרו מאושרים מכל הפעילויות ואנחנו ההורים הרגשנו שהחצי שנת בר מצווה אכן הייתה משמעותית ומלמדת. גם הדינימיקה הקבוצתית שנוצרה הייתה טובה ובהחלט התגבשה לה קבוצה.
2. הילדים גם השתתפו (וישתתפו) בעלייה לתורה ובמסיבות של הילדים האחרים (מי שחוגג בסינגפור), מה שתרם גם לגיבוש הקבוצה ולאווירת שנת הבר מצווה.   
3. הרעיון שכל הורה לקח אחריות על פעילות אחת היה נכון, כך גם כל אחד יכול היה לבנות פעילות לפי יכולותיו ורצונותיו או נטיות ליבו של ילדו.
4. כדאי לא להפריז במספר הפעילויות אלא להתחייב על תוכנית שניתן לעמוד בה תוך כדי "החיים עצמם". 

5. חובה להקפיד על איזון בין פעילויות "כיף" לפעילויות "משמעותיות". הילדים נוטים לכיף..
6. העלויות היו סבירות וכללו בעיקר אוכל וכיבוד, נסיעות ופעילויות (אופניים, קייאקים..) והסתכמו בכ- 150 דולרס לילד לכלל הפעיליות.
7.ומה כדאי אולי היה לעשות אחרת:
· להתחיל להיערך כבר בתחילת שנת הלימודים.. אנחנו התחלנו רק בפברואר.
· לערב את הילדים בגיבוש התוכנית ולא להציג להם רק את התוצר המוגמר להערות.. כחלק מההבנה של התבגרות ולקיחת אחריות.
· להתעקש על מפגש מסכם ברצף.

8. לצד קבוצת הוואטסאפ של ההורים פתחו הילדים קבוצת וואטסאפ משל עצמם (ללא נוכחות הורים) וכך נהיה להם ערוץ תקשורת שוטף ששימש אותם גם מעבר לפעיליות המוגדרות.
 

סיכמה קרני באמירה: "חוויה ישראלית, יהודית וכיפית בסינגפור. אני ממש שמחה שנוצרה הקבוצה הזאת ולילדים שלנו יש משהו מלבד חוויה אסיאתית פינת אורצ'ארד". 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים