מאיה פקר תאילנד הוא אין

דף הבית >> מאיה פקר תאילנד הוא אין
פעם שניה שתאילנד
מאיה פקר-רינת
 
פעם ראשונה שהואה הין, פעם ראשונה שבנגקוק, פעם ראשונה מאז סינגפור בלי גיל והערימה, פעם ראשונה אני וחברה. 
היתה לנו טיסה מוזמנת ומשולמת מראש לבנגקוק  ולכן הבחירה
בהואה הין כמקום לנפוש בו, נבעה 
מהיעדר רצון וכסף לעוד טיסת פנים בתאילנד. אחרי סקירה של אתרי נופש האפשריים במרחק נסיעה 
מבנגקוק ההחלטה היתה הואה הין. הלונלי פלאנט הגדיר אותה כאחד מ20  "הגדולים" של תאילנד ואפשרויות הלינה והבילוי בה נראו
מצויינות ומגוונות. גם אתרי אינטרנט בעברית דיברו בשבחה של 
העיירה על אף שהיא לא אחד מהיעדים הפופולאריים של הטייל הישראלי. חוץ מזה, כך חשבתי, אם זו עיירה המתאימה לבילוי
למשפחת המלוכה התאילנדית שקבעה בה את מעון הקייט שלה, הרי שהיא אולי 
עשויה להתאים לשתי נשים שמוצאן ממשפחות האצולה של נתניה וקרית אתא. האלטרנטיבות, שוב תחת 
המגבלה של מרחק נסיעה סביר מבנגקוק, נראו על פניו וממחקר אינטרנטי שטחי לא מתאימות: יקרות, 
עמוסות או רוויות תכנים "לא הולמים" נשים חסודות, תמימות וצדיקות שכמונו. (במילים פשוטות, 
סקס, זימה וגועל נפש).
 

הואה הין (Hua hin), מאה אלף תושבים בקירוב, כך על פי הלונלי פאלנט ואתרי אינטרנט שונים, היא כפר 
דייגים שהיה לעיירת נופש פופולארית במיוחד עבור תושבי בנגקוק במיוחד מהאלפיון העליון. העיירה 
הנמצאת  נמצאת על החוף המערבי של מפרץ תאילנד, כ- 250 ק"מ מבנגקוק ואפשר להגיע  להגיע אליה 
בקלות לאחר כ- 3 שעות נסיעה משדה התעופה המרכזי. מי ששם את העיירה על המפה למעשה הוא 
מלך תאילנד, ראמה השביעי, שבחר במקום כמשכן הקיץ שלו ובנה בה ארמון פאר (ולמרות הפיתוי 
העצום, אני לא מתחילה לכתוב כאן הגיגים על רמת התחזוקה של מעונות רשמיים של משפחות מלוכה 
בעיני עצמן). היום, מאז 1946, מולך בתאילנד ראמה התשיעי, הוא בן 88 בקירוב ולמעשה הוא השליט 
הוותיק ביותר בעולם וגם הוא נהג לנפוש בהואה הין עד לפני שנה. תמונותיו של המלך ומשפחתו מקשטות 
את הואה הין בכל פינה, ייתכן שבשל מחלתו, ייתכן בשל הגעתו התכופה לעיירה (בעבר) ייתכן שבשל 
אהבתם של התאילנדים אליו או אולי סתם בשל החוק או הנורמה.
 
נוכחות משפחת המלוכה בעיירה מורגשת. מלבד הארמון  שניתן להציץ עליו מבחוץ, גני הארמון שניתן 
להיכנס אליהם פעמיים ביום לשעות קצובות, ישנה, בתחנת הרכבת היפה, בתוך הקרון המלכותי שהושבת 
מנסיעה, ספרייה קטנה שביתו של המלך (אולי, "בת המלך פנימה"?) הקימה לרווחת התושבים. אתר 
מעניין אם כי לא חובה. אני משוכנעת שיש עוד "אזכורים" לנוכחות המלך ומשפחתו בעיירה שלא נחשפנו 
אליהם בשלושת לילות החופשה. בעיני מעט התושבים איתם דיברנו המלך הוא מושא להערכה ומוסד 
המלוכה ברור מאליו.  
 
מבעוד מועד הזמנו את השאטל של הריזורט משדה התעופה לעיירה. מומלץ, רק אם אתם כמוני נרגעים 
וחווים תחושת מוכרות כשהשם שלכם כתוב על שלט בכתב יד מחוץ לדלתות שדה התעופה. אחרת זה 
יקר, יקר מידי. על השאטל הזה שילמנו 3500 באט, פי שניים יותר ממונית שלקחנו בדרך חזרה לבנגקוק. 
אופציה נוספת להתניידות היא רכבת, שיש כמה פעמים ביממה (ובעיקר בשעות הלילה) ומחירה עד 400 
באט לאדם ברכבת ממוזגת וישירה (והרבה פחות ברכבת מאספת, בעמידה ובלי מיזוג)- אנחנו, עצלניות 
וזקנות, העדפנו את אופציית המוניות. 
 

הריזורט שבחרנו הוא  Putahracsa Hua Hin  (www.putahracsa.com), מלון חמישה כוכבים, דורג 
גבוה מאוד באתרים השונים (אגודה וטריפ אדוויזר) אבל לא זול, כ230 דולר אמריקאי ללילה לחדר זוגי עם 
ארוחת בוקר אחרי כל המיסים, התוספות והאותיות הקטנות והגדולות. בסך הכל תמורה הולמת לכסף. 
ריזורט עפ"י כל הכללים והציפיות. 
 
אתרי התיירות מציעים לא מעט אטרקציות, פעילויות ואפשרויות טיול ובילוי לנופשים בהואה הין. אנחנו 
בחרנו במספר מצומצם (הס, פן נתעייף..):
האחת, טיול בטוק טוק של המלון לראות את העיירה: ארמון המלך, חופים, מקדש סיני ותחנת הרכבת. רק 
בינוני. האתרים האלו לא מספיק מטופחים על מנת להוות אטרקציות תיירותיות מרהיבות. 
השנייה, שוק סופשבוע מקסים ((Cicada Market המזכיר את "נחלת בנימין" שלנו, הישראלית. השוק 
כולל המון דוכני אוכל, דוכני אומנות שימושית, הופעת ומוסיקת רחוב. מומלץ ממש. נקי, מזמין ותוסס. 
חוץ מזה אנחנו העברנו את ימינו בין מאסג' כפות רגליים למאסג' כתפיים לסירוגין (במחיר הממוצע של 
220 באט למאסג'), שוטטות נינוחה בעיירה ובשווקיה מבלי שאף רוכל יעוט עלינו עם מרכולתו בעברית 
רצוצה, רביצה בפאטיסרי הצרפתי (!!) הסמוך למלון תוך התענגות על אקליירים וטארט לימון (Ob Oon ), 
והנאה עצלנית מהריזורט, מתקניו והחוף הסמוך למלון.
מידי פעם אני אוהבת לשמוע עברית כשאני "בחוץ לארץ". והמשחק הזה "זהה את הישראלים" עוד לפני שדיברו חביב עליי במיוחד. בהואה הין לא שמענו עברית אפילו לא פעם אחת. לכן חשבתי ששווה לכתוב  על העיירה שכנראה אינה במסלול השכיח של התיירות הישראלית.  
 היתה זו חופשת תאילנד, כמו שחופשת תאילנד צריכה להיות עפ"י הסכמות שלי יש בראש. 
 
וזה השיר שנכתב לי בהואה הין. בפארפרזה על השיר של דן אלמגור ונורית הירש: ירושלים שלי.
 
אמרה המאסג'יסטית מהואה הין:
תאילנד שלי
היא שערות ברגליים של תיירים
ניחוח קוקוס ושמן דקלים 
ניחוח קוקוס ושמן דקלים
ומאתיים באט לשישים רגעים
פטרת בציפורניים זה העסק שלי 
תאילנד, תאילנד
תאילנד שלי
 
תאילנד שלי
אמרה הרוכלת מדוכן הסום טאם:
תאילנד שלי
היא פאפאיות ירוקות עם שעועית ובוטנים
צ'ילי, שרי ורוטב דגים
צ'ילי, שרי ורוטב דגים
וערימת כלים מלוכלכים
מבוקר עד ליל שוטפת בדלי
תאילנד שלי...
 
אמרה נהגת מונית הטוק טוק
תאילנד שלי
היא כבישים צרים עם שוליים שבורים
לחות, חום ובלי מזגנים
לחות, חום ובלי מזגנים
נוסעים מזדמנים לפעמים שיכור
וריח ביוב הוא לא בשבילי 
תאילנד שלי...
 
אמרה הישראלית תיירת דה- לוקס,
תאילנד שלי
היא ריזורט מפואר עם מצעים לבנים
בריכה, מסאז' ושרימפסים צלויים
בריכה, מסאז׳ ושרימפסים צלויים
וקוקטייל ושייק ופירות חתוכים
ואיך כל הטוב הזה הגיע גם לי?
תאילנד שלי...
ופסקה מצומצמת גם על בנגקוק. פעם ראשונה שלי בעיר והאגדה. ביום הראשון, בעזרת מדריך- ישראלי 
(לשעבר) שאת פרטיו מצאנו באינטרנט הסתובבנו ב"אתרי החובה" השונים למתחילים: שוק הפרחים, 
ארמון המלך, בודהה השוכב, שוק הלילה, רחוב קאוה סאן ואפילו בית חב"ד שהצטייר בעינינו כאתר 
תרבות מעניין.  ביום השני חיפשנו קניות. ה- mbk , שהומלץ ע"י לא מעט מחברנו, ששמענו בו עברית 
משל היה קניון ישראלי הומה בלב ראשון לציון, הוא כל כך, אבל כל כך מיותר. החיים קצרים מידי בשביל 
לבזבז 1/2 יום בשוקניון חסר הייחוד הזה. עשיתי מלא קניות שהשאירו אותי מרוקנת.     
תאילנד, עוד אשוב.
 
לייבסיטי - בניית אתרים