מתי נור סלע אומנות ולבנון

דף הבית >> מתי נור סלע אומנות ולבנון

מפגש מזרח תיכוני - עבר והווה ( קצת אישי )
נפגש ונזכר : מתי נורסלע
 
הזדמננו בשבוע שעבר לתערוכת אמנות THE SINGAPORE ART FAIR 2014 .
הארוע , אחד מיני רבים בתקופה האחרונה, נועד בין השאר ( איש לא יודה בזה כמובן ) להעמיק את מיצובה של סינגפור, כמרכז לאמנות בת זמנינו, אם לא עולמי אז לפחות אזורי.
אבל זו לא הסיבה שטרחתי , האמת היא, שמה שסקרן אותנו במיוחד היא העובדה , שדגש מיוחד ניתן לאמנים וגלריות ממדינות המזרח התיכון ובכלל זה , סורים, לבנונים, סעודים ומרוקאים לצד אמנים,
מדר' מזרח אסיה אבל לא רק.
ובכן נקלענו לשתי פינות האחת, סורית, שייצגה אמן חשוב ( לדברי המציגים ) מחומס , כן , עיר שסועה שידעה כנראה ימים טובים יותר והשנייה, לבנונית.
המפגש עם הסורים , זוג לא צעיר, היה קצר וטיפה מסוייג למרות, שנסינו שלא להטיל מורא...הוצגו יצירות שלא ממש ביטאו את מצוקת העם הסורי , להפך, נבחרו יצירות הרחוקות מן הטרגדיה עד למקסימום.




אז עזבנו אותם לטובת הפינה הלבנונית ( אחת מתוך שתיים שבקרנו ) מצאנו שם שתי נשים , שממש לא דומות אחת לשנייה, נשים שמדברות אנגלית רהוטה, שמשדרות אמנות וחום.
התחלנו לפטפט והנה מסתבר שמדובר בשתי אחיות , בנות למשפחה שעוסקת במגוון רב של אומנויות שדברו בערגה ממש על הסב היהודי מירושליים, על החיבור עם מוצא ארמני , על התעקשות לשמר שם יהודי ...ועל קהילה יהודית שכמעט ואיננה, על עיר ( חרף נאסרללה ) שבועטת ונושמת.

השיחה התפתחה לכדי אזכור הדדי של מקומות בהם "ביקרתי" ב 1982 , מקומות, שלמעט הנסיבות הסוריאליסטיות , השאירו לא מעט טעם של עוד , לתייר ולא לאיש צבא.
מהר מאד חזרו אלי תמונות של  בליינים לבנונים , לבושים במיטב האופנה , היוצאים ממכוניות פאר אי שם על ההר ומהלכים , כאילו המלחמה למטה , איננה עסק שלהם ושפונים היישר לתוך מסעדה מפונפנת ואנחנו, עם הדגמחי"ים שלא ראו כביסה מזה זמן, נשענים על הג'יפ
ולא מבינים מה הקשר בין ה M16 ל אפטר שייב המשכר. הליך אסוצייטיבי מהיר , החזיר אותי להווה הסינגפורי ובו שיחה חמה עם הבעלים של המסעדה הלבנונית ב TELOK AYER ( העונה לשם URBAN BITES ).
הנ"ל ידע לספר ( לשי אורן ולי )  על ימי הפריחה והשפע ששל"ג הביא לעסקיו, עד כדי הסמכתו האקסלוסיבית לרקוח אוכל כשר לגייסות הפולשים...כאות הוקרה לידידות המתגבשת , העניק לנו בקבוק יין אדום ממיטב ייקבי ההר ( על העראק שילמתי )
גם אז הפלגנו בזכרונות ובתמונות העבר ממסעדת "אדוניס" מצפון לביירות , אחת מן הניסיונות הקולינריים הטובים שהיו לי אי פעם עם המטבח הערבי ( אבל זה לסיפור אחר )
 ברור לקורא ,שהמפגש בפינה הלבנונית ,  השכיח לחלוטין את הצד האמנותי שהביא אותנו לבקור בגלריה ,אז הנה "ספסל" , שיותר משהוא מהווה יצירה אמנותית יוצאת דופן, הצבעוניות הכה חיונית שבו ,מדגישה עד כמה לחיים חוק ועוצמה משלהם ולעזאזל המזוקן מרובע דאחייה.


 
לייבסיטי - בניית אתרים