נפאל מיכל מרדכי

דף הבית >> נפאל מיכל מרדכי
טיול לנפאל Nepal 
 מיכל מרדכי

ע״פ בקשה של בננו הבכור, שלמד על נפאל בשיעור גיאוגרפיה, הוחלט על היעד- טרק בהימליה.
פתחנו טריפ אדוויזר, תנך לענייני נסיעות, ושם, מדורגת בראש הרשימה מצאנו את חברת התיור -destination Himalaya treks and expedition ltd.
www.treks-in-Nepal.com
 שלחנו מייל עם התאריכים הרצויים, ביקשנו טרק של חמישה ימים באנפורנה בדרגת קושי סבירה.
מיד וללא היסוס חזרו אלינו עם הצעה -Ghorepani poonhill trek,  טרק של 5 ימים, תפור עלינו בול, כך הובטח. וכך היה. 
כמה מיילים לשני הכיוונים, שידרוג מלונות, סגירת קצוות ובחופשת אוקטובר עלינו
על טיסה לקטמנדו, דרך בנגקוק עם תאי אייר.
 















העיר קטמנדו עצמה מדהימה, מבולגנת ורועשת, נטולת כבישים סלולים, מלאה בתיירים וטיילים, חנויות עם מזכרות וציוד לטיולים, הכי מזרח שיש, עם טעם של פעם. עברית נשמעת בכל פינה, כולם לבושים ברישול חינני - אופנת ״למטייל״. גם אנחנו הצטרפנו לזרם המצטיידים ורכשנו רכישות אחרונות והכרחיות לכיבוש השטח. למחרת טסנו עם חברה מקומית לפוקהרה שבאנאפורנה. נקודת היציאה לטרקים בהימליה לסוגיהם ורמותיהם. 
למזלנו המסלול שבחרנו, הגיע לגובה מקסימלי של 3,200 מטר ולא יותר,
שכן בדיוק יומיים לפני אירע אסון מפולת השלגים באחר המעברים הגבוהים יותר (מעל ל-5,000 מ׳) וטיולים בגבהים אלה בוטלו ,ובכלל הצטיירו כפחות
אטרקטיביים ומאוד מסוכנים.
מהרגע שמגיעים לעיר פוקהארה מתחילים לנשום אחרת.. הנופים עוצרי נשימה, מגוונים ומשתנים ותמיד מרהיבים. בדרך עוברים מפלים, נהרות, יערות, גשרים תלויים, כפרים קטנים בהן גסט האוסים, מסעדות ולא מעט טיילים נוספים שעושים את אותו המסלול. ביומיים הראשונים טיפסנו וטיפסנו וטיפסנו, כ-6-7 שעות ביום, מלווים בשני סבלים, מדריך ועוזר מדריך שתפקידו היה להתקדם לפנינו ולהשיג לנו את החדרים השווים ביותר ללילה הבא. לא היה קל אבל שווה ביותר. בערבים מגיעים לבתי הארחה מאוד בסיסיים, נעשה קריר, בד״כ אין מים חמים והמצעים כובסו פעם אחרונה בנהר לפני שבועיים, במקרה הטוב. (טיפ חשוב- להביא ציפה מהבית). אבל שקט ויפה ויש זמן לדבר ולהחליף חוויות עם טיילים אחרים מסביב לקמין.



 
ביום השלישי השקם בבוקר, הרבה לפני עלות החמה, ועליית הטמפרטורות, בכפר העונה לשם -גורפני החלנו בטיפוס לגובה של 3200 מטר. אנחנו ועוד כמיליון תיירים טרוטי עיניים, מטפסים בשתיקה לאור פנסים וכל זה כדי לחזות בפלא הזריחה מעל לרכס ההימליה. אמור היה להיות ההיי לייט של הטיול, אך עננים כיסו את פני השמיים וראינו רק רמזים לפוטנציאל. בקיצור, דווקא זו היתה הבטחה שלא מומשה, אבל בכל זאת היה שווה.
המשך הטיול היה בעיקר ירידות, שלא היו יותר קלות מהעליות, בעיקר לא לברכיים. אבל שוב, לאורך כל הדרך, נופים נפלאים, אנשים חביבים, כפרים קטנים ומקסימים (היפה מכולם עונה לשם האקזוטי-גנדרוק) והכל נקי באופן מפתיע, כמעט מטופח. בדרך ניתקלנו פעמים רבות בשיירות של חמורים המובילים סחורות לכפרים, שכן אין גישה לכלי רכב. קצה העולם...


בתקופת ביקורינו חגגו הכפריים את התשובה הנפאלית לדיפוואלי, חמישה ימי חג המוקדשים לחיות שונות. היום האחרון מוקדש לאחים ואחיות. עיקר החגיגות התבטאו בשירה וריקודים שאליהם הוזמנו להצטרף. באחד הערבים הגיעו כל אנשי הכפר ל׳מלון׳, רקדו ושרו ובעיקר השתכרו ועל הדרך אספו תרומות לבית הספר המקומי. 
 
התפריט קבוע בכל המסעדות לאורך המסלול, אבל הביצוע שונה. התפריט כלל דים סאם הנקראים מומו ממולאים בירקות ועוף, קארי ירקות עם אורז, מרקי ירקות, לחם טיבטי וציפס אמיתי שמאוד קשה למצוא בימינו בעולם המפותח. מבשר נמנענו לכמה ימים
המקומיים עסוקים בחייהם הפשוטים, נראים שמחים בחלקם ואינם מציקים. מזג האויר היה מצוין, יבש ורענן. (להבדיל מ...?)

 

ביום החמישי חזרנו ללינה בפוקהארה, ישנו במלון נורמלי, התקלחנו במקלחת אמיתית, אכלנו במסעדה טובה-Moondance restaurant ויצאנו לשיט באגם הירוק להפליא. פוקהארה ממש מרגישה כעיר של טיילנים והאווירה בה היא אווירת חופש, מאוד עליזה וכייפית.
למחרת בילינו ברכב בנסיעה חזרה לקטמנדו, עם עצירות בדרך מתי שהתחשק. שקלנו לעשות רפטינג על הדרך אבל כולם כבר היו עמוסי חוויות ודי עייפים. לילה אחרון בקטמנדו וחזרנו לציווילזציה.
לסיכום - אחד מהטיולים המרהיבים והמיוחדים שעשינו. השהות לא יקרה. מומלץ מאוד למיטבי לכת לא מפונקים. לא הייתי לוקחת ילדים בני פחות מ-10.

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים