נדנדה נוסח רילוקיישן

דף הבית >> נדנדה נוסח רילוקיישן


סנדרה גמזון

 

כשעלה על הפרק נושא המעבר לסינגפור במשפחתנו, זה היה דבר אמורפי, רחוק, חלומי, מנותק מהמציאות. מכירים את ההרגשה אחרי שקניתם כרטיס לוטו להגרלת 50 מיליון?! עד שלא בדקתם את הכרטיס אתם לכאורה מיליונרים וזכאים לבניית תילי תילים של חלומות. לקנות, לטייל, לתרום– כל מה שתרצו. כך אנחנו הרגשנו. אולי ניסע לסינגפור בקיץ הבא... מעניין איפה גרים, לומדים, מטיילים, מה אוכלים, אילו אנשים נכיר? חלומות על גבי חלומות המגובים בתמונות מנסיעות אב המשפחה, ובטיולים וירטואליים באדיבות גוגל Earth . אלא שעם חלוף הזמן החלום הפך להיראות בר הגשמה. כבר מדברים על זה בחברה, מנהל אחד אמר שבטוח ניסע, כבר התחלנו לבדוק בתי ספר לילדות, לתרגם מסמכים... ואז החלה נדנדה של כן ולא, נוסעים, לא נוסעים, אישר... לא אישר, בטוח שכן, בטוח שלא, סופית לא... וסופית כן!! באמצע יוני קיבלנו אישור שאנחנו נוסעים ביולי. נהדר. 

מבחינה משפחתית עם שתי בנות צעירות, במשך כ 8 חודשים הייתי צריכה לשמור על איזון: בין להכין את הבנות לקראת הנסיעה – כדי שירצו לבוא למקום החדש בשמחה ובפתיחות לבין לומר שלא נורא אם לא ניסע, סבבה לנו בביתנו ובמושבינו החמוד. נהההד – נד    נהההד   -נד ... רגע בטוח שניסע, איזה יופי, רגע נראה שלא – איזה יופי... נדנדה?! יותר לונה פארק !

השורה התחתונה היא שאכן הגענו לכאן. מההתחלה, עוד בשדה התעופה צ'אנגי, הרגשנו פה טוב. הכל נעים, נקי שקט. הערכנו (ואנחנו עדיין מעריכים) את הארץ הזו. את מזג האוויר הנעים רוב הזמן – תמיד חם (לא צריך בגדי חורף!), את הגשם הנפלא בעיני (אחרי שנות הבצורת בארץ), הצמחייה עשירה, האנשים הסינגפורים הנחמדים והאדיבים. אנחנו מתפעלים מתוכניות הממשלה ארוכות הטווח, מפרויקטים עצומים המוצאים לפועל חדשות לבקרים במהירות ויעילות מעוררת הערצה, נהנים מהעירוניות שחסרה לנו אחרי שנים במושב, מאושרים מבית הספר המצוין עם המורים המקסימים. מעריכים את הרוגע והביטחון (אחרי תקופה ארוכה בה הממ"ד בבתינו היה בשימוש תכוף), הטיולים, הבילויים, האוכל, העיסוקים של כולנו והחברים המדהימים שהכרנו פה – חברים לכל החיים. עם זאת- ברור שאנחנו חוזרים לארץ.

מתי?? אוה! יופי של שאלה!

נההדד- נד!

החוזה נגמר בקיץ. הבנות כבר בנות עשרה עם הפנים לחטיבת ביניים ולתיכון. צריך לדעת האם נשארים שנה נוספת ואחרונה או לא. ושוב חוזר הסיפור – מאשרים... לא מאשרים, החוזה חתום... בעצם לא. בטוח שכן נשארים, בטוח שלא. מה שבטוח שאולי! שוב צריך להכין את הבנות להישארות בסינגפור מול חזרה לארץ, איזון מתמיד בין תזכורת כמה כיף פה וכמה כיף בישראל. לשמחתי כולנו אוהבים את ביתנו בישראל, ולמרות שברור שחזרה לישראל עשויה להיות מאתגרת יותר מהגעה לסינגפור ברמת ההתאקלמות (ולו רק בגלל החזרה לאזעקות עקב ירי טילים, אבל לא רק), הפעם אנחנו שווי נפש. כבר כעת ברור לנו שזכינו ב 3 שנים נפלאות שהן מתנה לחיים, בין אם ברמת האנגלית של הבנות ובין אם במצבור החוויות שחווינו, ובעיקר במתנה שזכינו לה פה בזכות הרוגע של סינגפור – התינוקת המתוקה שלנו. 


בינתיים, נא לא להפריע. מתנדנדים פה!

 

 

 

 

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים