סיון ועמיר OFS

דף הבית >> סיון ועמיר OFS
 
 
סיון ועמיר וייס 
 

בוא לגדול אתנו - בית הספר הבינלאומי

 

נאמר זאת כך, כשהיינו ילדים, החינוך בתקופתנו היה ברור למדי: הלכת לבית הספר, העברת ימים ארוכים עם עוד 40 ילדים בכיתה קפואה בחורף ומהבילה בקיץ, המורה המותשת חרטה בגיר על הלוח ואחרי שחיכית בסבלנות 12 שנה - זה נגמר. חלפו כמה עשורים, הילדים שלנו כבר עברו למשהו אחר: הכיתות עדיין גדושות ב-40 ילדים, המורות עודן מותשות, אבל במקום גיר התקדמנו לטוש מחיק, הוספנו מזגן, וכדי לתמוך בסבלנות הילדים - שפכנו רטלין לברזייה. ואז עברנו לסינגפור. הצד הנשי במשפחה, הידוע בחיבתו לנושאי חינוך, קרא בשקיקה על החינוך הסינגפורי ועל הישגי הסינגפורים במבחני המיצ"ב. "ילדים," הודענו להם בשמחה, "עכשיו תזכו לחינוך אמתי, משמעותי, רציני. פה הילדים מתאבדים בגיל 12 אם הם לא עוברים את המבחנים." הילדים החווירו.

עם הגיענו לאי, הלכנו בעקבות כלל הציבור והצטרפנו ל  שאוהביו קוראים לו OFS. זהו בית ספר בינלאומי המיועד למשפחות המגיעות לרילוקיישן באי. הדגשים העיקריים בבית הספר הם תמיכה פדגוגית בילדים המסתגלים לסינגפור, הקניית אנגלית כשפה עיקרית ו...שלום עולמי. מטרות מכובדות לכל הדעות - אולי לא יכין אותם ל MIT או לנאס"א, אבל בהחלט יקדם אותם בתחרות מיס יוניברס.

נתחיל מהסוף: בסוף שנת הלימודים הראשונה, עת יצאו לחופש הגדול - שכבו שני ילדינו במיטותיהם ומיררו בבכי. נכון, הם אכן קיבלו את החוש הדרמטי מאימם אבל בכל זאת - זה אומר שמשהו טוב קרה שם. הם פשוט לא הבינו למה צריך לצאת לחופש מכל הטוב הזה. בלי ציניות.

Having said that, אנחנו, כהוריהם, עומדים מעט מבולבלים נוכח כמה תופעות משונות במקצת. דוגמאות?  בבקשה...

    ילדים שאינם דוברי אנגלית כשפת אם מחולקים להקבצות לפי רמת האנגלית, להלןSPP 1,2,3 . ילדינו התחילו בהקבצה הראשונית. תהינו כיצד המורה מתקשרת עם קבוצה קטנה אך מובחרת של דוברי קוריאנית, שוודית, יפנית, צרפתית ו - ניחשתם נכון - עברית. בהפסקת הצהריים של היום הראשון ללימודים הופתענו לגלות את בתנו הבכורה עומדת קפואה בחצר בית הספר מבלי לזוז, כששאלנו אם היא משחקת "דג מלוח" עם חבריה החדשים היא ענתה שהמורה אמרה משהו באנגלית, ואז המורה - העוגן היחידי השומר עליה  ביקום הזר החדש הזה - נעלמה ומאחר שאין לה מושג מה לעשות היא פשוט קפאה במקום. כשמצאנו את המורה, היא הופתעה ואמרה שכבר הסבירה לשחר שהיא משוחררת (תנועה של קישטה) לשחק (יד ימין בתנועת עיגול) עד הצלצול (פנטומימת פעמון)  השני (שתי אצבעות מורמות) ואז אוכלים (האם האם) ובצלצול (פעמון) הבא נפגשים בליין אפ (תנועה של קו ארוך). מסתבר שההבדל היחיד בצורת התקשורת בין SPP  למיין סטרים הוא ברמת הווליום, וזאת משום שהמורה באמת דיברה חזק מאוד ובתנועות ידיים גדולות. ברחנו משם בתחושת אושר שאנחנו לא בכיתה ד.

ועם זאת, חצי שנה לאחר מכן (ע"ע נס חנוכה) הילדים פטפטו אנגלית. כלומר - השיטה עובדת.

    הקשר היחידי שיש לנו למוסדות בינלאומיים התמצה במשכנתה ששקלנו לקחת בבנק הבינלאומי הראשון. כאן "בינלאומיות" מקבלת משמעות אחרת: בהפסקות רואים במגרש הספורט מאות ילדים, מכל הגדלים, הצבעים, הצורות והמינים. וכולם רוצים רק דבר אחד (את הכדור, כמובן). הילדים חוזרים הביתה ומדברים על קאווייה (חודש היינו בטוחים שבכיתה מגדלים שרקן אבל מסתבר שזו ילדה אינדונזית חמודה), על טאקאטושי (שוב - ילד, לא צעצוע יפני חדש שכבש את השוק), על פארדיטיה (לא הלאפה האינדונזית האהובה עלינו אלא - במפתיע - בן ממוצא הודי) וכמובן - חביבת הקהל - צ'ייאנג'ייה הקוריאנית, שאת שמה לא הצלחנו להגות על אף ניסיונות חוזרים ונשנים (ולכן היא שינתה את שמה לג'יין).  

    והלימודים - אווו, הלימודים... לחזור לכיתה ה - אבל הפעם באנגלית, לדקלם מתוך שינה איך אומרים מד זווית, מעוין ושבר מעורב. וזה עוד במקצוע היחידי שלומדים פה - מתמטיקה. כי בבית הספר המתקדם שלנו ביטלו את העניין האנכרוניסטי הזה של מקצועות - לא עוד אזרחות, גיאוגרפיה, תושב"ע והיסטוריה, מעתה אמרו POI (Project of Inquiry) - הפרויקט הסמסטריאלי שדרכו אמורים לחוות (חלילה לא "ללמוד", המונח המיושן) סובלנות, הרמוניה, רעות ואהבת הזולת (ומתמטיקה, כי עם אהבה לא קונים במכולת).

 

    חלפו שבועות מספר והוזמנו לאספת הורים ראשונה. כאן נתגלתה גאוניות המערכת - לא עוד עמוד המודבק לדלת הכיתה ובו כל הורה כותב/מוחק/מעיר מתי נוח לו להגיע (כמובן, בשעות הערב ולאחר שעות העבודה). כאן מדובר באירוע רציני ומעמיק שבו בית הספר מושבת ליומיים ונקבעות פגישות אישיות התפורות לצורכי כל משפחה, הלוא הן Teacher parent student three way conference (TPSTWC). התלבשנו יפה ובאנו עם מיטב ילדינו לפגישות. וכאן - הפתעה: במקום להגיע ולשמוע מהמורה חוות דעת כללית על ילדינו (המוצלחים, בטח מוצלחים), ונניח לשמוע איזה אבחון אקדמי (דברי בציונים גברת, דברי במספרים) או חלילה הערת משמעת, למעשה אנחנו ההורים באנו לעבוד.  דף משימות מחולק לכל הורה ובעודנו עוברים מפינת יצירה לפינת הפעלה אנו צריכים לצייר, ליצור בחימר ולבחור עם הילד את הגישה החינוכית המועדפת עליו. כן, כן, הילד בוחר אם הוא Explorer, Inquirer, Seeker וכד' בעוד הוריו המיואשים שואלים את עצמם אם הם מגדלים ילד או רכב שטח.

     בכל TPSTWC יש גם פגישות אישיות עם מורים מקצועיים, שפות, מוזיקה, ספורט, אמנות ... כל המורים שבדרך כלל אין בהם עניין לציבור. עם זאת, השנה התחיל מיטב הנוער בביתנו ללמוד ספרדית עם המורה בעל השם השרמנטי סניור קרלוס רואיז חואן גרסייה אלגרנדה. לא מספיק שאנחנו כבר לא יכולים לרכל על הילדים באנגלית, הם כבר מדברים עלינו מאחורי הגב... לבקשת הילדים הלכנו לומר שלום לסניור קרלוס. בכל זאת, בזכותו אנו שומעים את ססמאות הגיוס לצבא המהפכה של פרנקו - "סרגל ורוד", "שולחן עגול", "בית קטן"). ציפינו ללוק של חוויאר ברדם וקיבלנו גבר מנומנם בגיל העמידה שהופתע מה-HOLA  העולץ ששיגר אליו זוג הורים המעוניין בחברתו. אבי המשפחה ובעל יכולת מופלאה בשפות ניסה את כוחו בשיחה קלה בספרדית: "לארגו אזול לפיז, סניור גרסיה" ("עפרון ארוך וכחול גם לך סניור גרסיה"), אך זכה רק לחיוך נבוך.  

 

    כפי שאפשר להבין עד כה,OFS  מתגאה ברבגוניות הלאומית והתרבותית שבו: כל שבועיים שלושה נערכים אירועים רשמיים (כגון Global picnic, UN day, Holiday concerts, UN Parade ועוד). המנהל, מר אהרון נוסבאום (כן, הוא משלנו) מקפיד להזכיר שבבית ספרנו לומדים תלמידים מ-135 מדינות. רק השבוע השתתפנו בשני קונצרטים החותמים את סמסטר הלימודים הראשון. בשם הבינלאומיות חוגגים בבית הספר את כל החגים - כריסטמס, חנוכה, עיד אל פיטר, הארי ראיה ושקר כלשהו, והילדים שרים באנגלית, סינית, אינדונזית, הודית ו... עברית! בהחלט מפתח אצל הילדים סובלנות וקבלת השונה, לעומת זאת זה די מקשה עלינו לבסס אצלם הבנה על מהות החגים היהודיים או באופן כללי מי הטובים (אנחנו) ומי הרעים (כל השאר). נאמר זאת כך, כרגע אנחנו מגדלים שלושה מתיוונים בבית. אין ספק שרודולף אדום האף לקח בסיבוב את יהודה המכבי.

הטקסים הארוכים משאירים זמן רב למשחק החביב עלינו - "זהה את הדגל" תוך בהייה בתקרת האולם המכוסה בדגלי כל המדינות. לבושתנו גילינו כי על אף שחלקנו (הוא) אוסף בולים מגיל 3 ומכיר את כל דגלי העולם, עדיין יש כמה דגלים בלתי מזוהים (כדוגמת דגלה הססגוני של קטגוניה עילית).

וכעת - פנייה נרגשת למשרד החוץ: הבו לנו תלבושת לאומית! בכל מצעד רואים ילדים ממדינות אסיה הלבושים בשלל תלבושות ססגוניות - סארים נוצצים, קימונואים ממשי, סארונגים צבעוניים. גם למדינות המערב אין מה להתבייש והבנות באות בתלבושת המערבית הלאומית - שמלת מיני שחורה קטנה ונעלי עקב. ורק ילדינו עטויים בבגדיו המסורתיים של אברהם אבינו - טישרט לבנה וג'ינס (סנדלים תנ"כיים לבחירה). שמישהו ירים את הכפפה הכחולה לבנה ואנחנו נוריד בשבילו את הכובע טמבל.

                    מצאו בתמונה 4  ישראלים

    

מכל הדברים לעיל משתמע, אולי, שאנחנו לא מרוצים. נהפוך הוא. אנחנו מאושרים שניתנה לילדינו ההזדמנות המדהימה לראות עולם - פשוטו כמשמעו - להכיר ילדים מאינדונזיה ומעומאן ומהודו ומדרום קוריאה. בשנתיים האחרונות אספו הילדים שלנו כספים לנפגעי הסופה בפיליפינים, השתתפו בפרוייקט איסוף אורז לעניי אסיה וניסו לפתור את המצוקה האחרונה בספרית בית הספר - מחסור חמור בספרים בנורבגית. בגלובל פיקניק האחרון (פלאפל ופיתות, כיפאק היי!) הסתכלנו על הילדים מנגבים לבנה בדוכן האיראני, מתפנקים בפנקייקים שבדיים ומקנחים בסיגרים מהדוכן הפקיסטני. חשבנו לעצמנו שהם הולכים לחטוף הלם כשהם יצאו לעולם האמיתי ויבינו שאנחנו לא באמת הולכים יד ביד לעבר הזריחה. וזו בכלל לא זריחה אלא פטרייה גרעינית.

ואולי - לא. אולי הם צודקים וזו הדרך.

 

ובינתיים, תנו לי O, תנו לי F, תנו לי S, תנו לי כבר חופשת כריסטמס...

 


 

 

 
 
 
 
 
1 מתוך 5
 
 
 
 
 
בית הספר הבינלאומי.docx
בית הספר הבינלאומי.docx

1 מתוך 2
 
 
 
בית הספר הבינלאומי.docx
בית הספר הבינלאומי.pdf
‏הצג ב-Google Drive
סגור את סרגל החיפוש
הבא
הקודם
שתף
סגור את סרגל החיפוש
הבא
הקודם
שתף
בית הספר הבינלאומי.docx
בית הספר הבינלאומי.pdf
התקרב
התרחק
התקרב עד להתאמה
הדפס
התקרב
התרחק
התקרב עד להתאמה
הדפס
מציג את בית הספר הבינלאומי.docx.
 
לייבסיטי - בניית אתרים