סיפורה של סבתא רחל

דף הבית >> סיפורה של סבתא רחל
סבתא רחל –במלחמות אין מנצחים, יש רק מנוצחים. אבל היא, היא ניצחה ובגדול.
שרית רכטשייד
גדלתי בבית להורים שהם דור שני לניצולי שואה. כמעט ולא דיברו אצלנו על השואה. סבותיי וסבתותיי נפטרו חלקם עוד לפני שנולדתי וחלקם כשהייתי קטנה. את כל האינפורמציה על השואה ועל מה שקרה "שם" קיבלתי מבית הספר ומהמשלחת לפולין, מסע שהותיר אותי עם שאלות רבות יותר מאשר היו לי לפני כן. חזרתי מפולין עם מבול של שאלות, הפעם ספציפיות יותר, אבל התשובות שקיבלתי היו חלקיות. 
בימי השואה הייתי יושבת בשורה הראשונה כדי לשמוע את סיפורי העדות ולנסות להשלים פרטים ולקבל תשובות. הסיפורים היו מרתקים: סיפורי אומץ, גבורה, עם המון עצב וכאב ועם מסר עצום לחיים.
והנה כאן, בסינגפור, נפלה בחלקי הזכות לשמוע את סיפורה של סבתא רחל. סתם כך, יום שני, יום רגיל, שיגרתי, לא יום השואה.


סבתא רחל הגיעה לסינגפור לבקר את הנכד ואת הנינים, וזו הזדמנות להזמין את כל בני הנוער ואת כל מי שרוצה ומוכן לשמוע את סיפורה, לפגוש אותה ולשמוע ממקור ראשון כיצד שרדה את השואה כילדה בת 16, שהחיים אילצו אותה להתבגר בבת אחת עוד לפני שמלאו לה 13.
סבתא רחל התחילה לדבר. הצלילות של האישה הזו. הזיכרון שלה, הדיוק, התיאורים, התאריכים, עונות השנה – לא מובן מאליו איך היא זוכרת את כל הפרטים הללו, כשאני, ששמעתי את סיפורה לפני ימים ספורים, כבר לא זוכרת חצי מהם.
סבתא רחל תארה את ילדותה, את הבית ממנו הגיעה, את מסגרות החינוך הטובות ביותר אליהן נשלחה ע"י הוריה ואת החינוך אותו היא קיבלה בבית – להעריך ולכבד. תכונות אלו אף הצילו והטיבו את חיה כאשר גוי טען בפניה שבחיים לא חשב שילדה יהודייה תכבד אותו ותיתן לו לשבת, על כך זכתה לקבל סנדוויץ' מידי ערב באחד ממחנות העבודה בהם הייתה - אחד מיני רבים.
אביה נורה בראשו למול עיניה כשניסה למנוע את סילוק משפחתו מביתם. בהמשך, היא התנדבה לעבוד ולא ידעה שהאוונגרדיות שחשבה שתציל את חייהן של אימה ושלה תהיה דווקא זו שתפריד בניהן. היא עברה אין ספור מחנות עבודה כשהיא לבדה תוך שהיא מסייעת לחברותיה שהיו מבוגרות ממנה להציל את עצמן. שהרי היא, כבר הייתה מנוסה בהליכה של יותר מ-24 שעות ללא הפסקה ללא אוכל ושתיה עם נעלים מרופטות.
סבתא רחל מדברת ומספרת, ואצלי בראש מהדהדת כל הזמן שאלת השאלות: איך??? איך היא עברה את זה? איך היא עשתה את זה לבדה? בחום. בקור. בלי נעלים. בלי אוכל. בלי אף אחד. לבד. ומתוך סיפורה, אי אפשר שלא לשים לב לכך שמה שהחזיק אותה בחיים זו התקווה. זה הכוח העצום לראות את האור גם כשחשוך וקודר והרצון לחיות על אף שלעיתים הייתה בטוחה ש"מהמקום הזה כבר לא תצא חיה". 
סבתא רחל סיפרה איך קפצה מהרכבת ונשכבה בין פסי המסילה כשרכבת עברה מעליה, והיא יצאה עם שריטה בודדת ברגל. היא חזרה ואמרה כמה פעמים "כשכתוב למישהו שהוא צריך לחיות, הוא יחיה. אם מישהו צריך לחיות, לא משנה מה יקרה לו בדרך, הוא יחיה".
כשסבתא רחל נשאלה מה המסר שלה לבני הנוער היא אמרה: "שלא תדעו עוד מלחמות כי אין במלחמות מנצחים. יש רק מנוצחים. יש לחם לכולם ויש מקום לכולם ואיני מבינה בשביל מה צריך להילחם. זכרו את מה שקרה ליהודים".
סבתא רחל סיימה את סיפורה בדברים שכתב לה בן דודה: "עם יהודי חיה, חי ויחיה. זכרי שאת יהודייה". 
סבתא רחל הכניסה אותי לפרופורציות. היא גרמה לי להבין שהכל אפשרי. שקצת חום, קור, רעב או כל קושי אחר – לא ישברו אותי לעולם. סבתא רחל גרמה לי להכניס את החיים הפרטיים שלי לפרופורציה. להעריך את ההנאות הקטנות של החיים ולכבד את קדושתם כי החיים פשוט יפים. סבתא רחל גרמה לי להבין שזה נכון – במלחמות אין מנצחים, יש רק מנוצחים. אבל סבתא רחל – היא עצמה ניצחה.
העובדה שהיא הקימה משפחה, בארץ ישראל, מספרת את סיפור ההישרדות שלה ומהווה השראה לכולנו – זהו הניצחון הגדול של סבתא רחל.
תודה רבה לסבתא רחל על ששיתפה אותנו בסיפורה המדהים, תודה למאיה וגיל על שאפשרו לכך לקרות ותודה למשפחת מילשטיין על האירוח.
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים