על גנים והתחלות חדשות

דף הבית >> על גנים והתחלות חדשות

גן שלנו מה נחמד הוא
סנדרה גמזון


בין עשרות סידורים והכנות לקראת רילוקיישן, הדבר שתופס מקום ראשון ברשימת הדאגות עבור הורים הם הילדים. אנו דואגים איך הם יתמודדו עם החוויה של ניתוק ממדינתם, ממשפחתם ומהסביבה המוכרת וכיצד יתאקלמו במקום החדש. לכן אנו מחפשים בית ספר או גן שיתאים לצרכים שלהם ורצוי כזה שיודע להכיל תלמידים שאינם דוברים את השפה.
 

שלומית סער כהן מספרת שכשהגיעה לסינגפור היא רצתה למצות את חווית המקום החדש ואת סינגפור בפרט. היא החליטה לרשום את בנה הבכור לגן סיני מקומי, למרות שהיא ראתה שדרך החשיבה של הגן אינה דומה לזו שאליה הייתה רגילה. השוני הוא למשל בכך שהגננות אינן חמות כלפי הילדים, או בכך שלא נתנו לה להישאר עם בנה (שהיה אז בן שנה וחצי) אפילו לכמה דקות כבר מהיום הראשון ללימודים. היא לא הבינה כמה הגן ממוקד מטרה – ללמד את הילדים ולהכינם לבית הספר, עד שיום אחד, כשהגיעה לאסוף את בנה מהגן בסוף היום ראתה את הגננת שוקדת איתו על כתיבת הסיפרה 2 אותה התקשה הפעוט לכתוב. הגננת הסבירה שהילד בבעיה והיא מודאגת. מיותר לציין את רמת הלחץ שהופעלה על הילד בגלל אותה סיפרה 2 , לחץ ששלומית כלל לא הייתה מודעת אליו. מכיוון שהיא לא הסכימה עם גישה זו, היא העדיפה להעבירו לגן אנתרופוסופי נחמד הקרוב לביתה ומאז גם אחיו הלכו לגן זה. בגן זה מלמדים במקביל אנגלית וסינית ושלומית מספרת שהילדים למדו את השפה האנגלית והסינית בגן והם יודעים לכוון את השפה הנכונה לאדם הנכון, כלומר – הם מדברים עברית בבית, אנגלית בגן ועם העוזרת וסינית עם המורה לסינית, והם לא מתבלבלים כלל! עם זאת , חברה סיפרה שבנה חזר מהגן ודרש ממנה משהו בסינית ובכה כל אחר הצהריים עד שלבסוף היא הבינה שהוא מבקש ללכת להתנדנד בנדנדה. שלומית הלכה "על בטוח" ולמדה סינית בסיסית בתחילת שהותה בסינגפור.


קארין שוחט הגיעה רק בקיץ הזה לסינגפור. את ילדיה הגדולים, בני 6, רשמה ל OFS ואת בנה הקטן, 3.5 - לגן היהודי. הבחירה נעשתה משיקולים של שפה ותכנים המוכרים לילד כמו גם התנהלות של גן הקרובה בגישתה לזו שבישראל. היא קיוותה שכל הדברים הללו יקלו עליו את ההתאקלמות בארץ הזרה, והיא מרגישה שעשתה את הבחירה הנכונה עבור ילדיה. בגן היהודי הילד מתקבל כל בוקר בחיבוק חם מהגננת ומתאקלם יפה עם שאר הילדים. בעיני קארין זו מתנה גדולה שיש מי שיכול לדבר עם הילד עברית. לילדים הגדולים, שעלו השנה לכיתה א' נערכה יוזמה מקסימה של אחת האימהות. היא כינסה את כל ילדי כיתה א' הישראלים למפגש היכרות בביתה. המפגש היה נעים והצליח להפיג את חששם של הילדים ועזר מאוד בהתאקלמותם בימים הראשונים. 
 

ואני? לא מאמינה שהתינוקת שלי התחילה גן (יהודי), ועוד בחו"ל! לא מאמינה שמצאתי את עצמי שוב מתחילה את מערכת החינוך. אוי ואבוי. שוב בכי בבוקר כשנפרדים, עוד אספות הורים משעממות, עוד שיחות מטרנה, שוב לשבת על כסאות נמוכים מידי ולהשתתף במסיבות הגן, שוב להתעצבן על המערכת בגלל דברים עקרוניים אך טיפשיים באותה מידה. אוף. 

או אולי כיף? כי זכיתי בחברות נפלאות בזכות בנותיי הגדולות, חברות ששרדו הרבה אחרי שילדינו כבר לא שמרו על קשר, ולמען האמת אני תמיד מתרגשת מכל מופע  של ילדים אפילו אם הם לא שלי. אז מה רע?! ימים יגידו אם הפעם אצליח להינות יותר ו"לקחת את הדברים בקלות".
 

אני מאחלת הצלחה לכל הילדים באשר הם בשנת הלימודים החדשה ושנה טובה לכולם!

 

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים