ספורט אקסטרים

דף הבית >> ספורט אקסטרים

 
מבוא
בצל האכזבה הלאומית בעקבות כשלון שבירת שיא גינס, החלטתי לעלות שלב בחוויות הספורט אקסטרים שלי ולהירשם לטריאתלון.
דקה להבהרת המושג "ספורט אקסטרים": יש כאלו שיזלזלו (מכיר אחת כזו אישית)  במירוץ אופנים רגוע לשבירת שיא גינס ויטענו שאינו עומד בקריטריונים של "אקסטרים", אבל רגע לפני שאני קופץ בנג'י מה-MBS או משתתף בשחייה צורנית עם כרישים – אני מודה ש"אקסטרים" פשוט נשמע טוב יותר בפוסטים לפייסבוק ובטלפונים למשפחה. אז נניח שה"אקסטרים" הוא אמיתי.
שותפי ת', ההרפתקן העשוי ללא חת, הפנה את תשומת לבי למודעה צנועה בדבר תחרות טריאתלון. היו שתי אפשרויות – מיני טריאתלון (250 מטר שחייה, 10 ק"מ אופניים,2.5 ק"מ ריצה) וטריאתלון ספרינט (750 מטר שחיה, 20 ק"מ אופניים, 5 ק"מ ריצה). האופציה הראשונה נראתה לנו צנועה מדי כמי שמעוניינים להטביע את חותמנו על ענף הספורט. לכן, החלטנו מתוך תחושת מסוגלות כמו גם יהירות ישראלית קלה (שבדיעבד, הוכיחה את עצמה) להירשם לאפשרות השנייה, הרצינית.
לקורא התמים (וגם לנו בעת ההרשמה) נראה ודאי כי כל אחד מחלקי הטריאתלון בר ביצוע בקלות יחסית ביום טוב. אולם בסינגפור לא כל יום הוא "יום טוב" – וכשצריך לשחות בים צ'אנגי המזוהם, ולרוץ ב 40 מעלות ובלחות של 110% (כשאין בעצם הרבה הבדל בין הריצה לבין השחייה) – המאמץ משמעותי.
החכם הסיני שאמר כי "השלם גדול מסכום חלקיו" – כנראה בדיוק גמר טריאתלון...
 
ציוד
התלבטות ראשונה: בתור חולד עיוור שצריך כלב נחייה כשמורידים ממנו את המשקפיים, חששתי שעם היכנסי לים אתחיל לשחות לכיוון מלזיה בואך אינדונזיה. כשגיגלתי "כלב-ים נחייה" – הגעתי בקושי לפארק לברדור (לקוראינו בישראל – אחד מהפארקים הקרובים לים בסינגפור). שותפי לטריאתלון סירב בנימוס כששאלתי אם איכפת לו לשחות כשאני מחזיק לו את הרגל. בלית ברירה רכשתי משקפת שחייה אופטית.
 התלבטות שנייה: איך עוברים משחייה לרכיבת אופניים לריצה בלי לבזבז זמן יקר על החלפת בגדים? כאן בא לעזרתי איש יקר וחכם אבל חסר טעם בביגוד, והוא סיפק לי מעין בגד ים וינטג' עשוי מספנדקס באדום ושחור, שמיד זכה לשם: בגד הומוס-בלרינוס-בולבולוס (יד שנייה מיועץ). אחלה בגד לטריאתלון  – רב שימושי למקצוענים אמתיים. עם זאת אני חייב להזהיר: לאחר תגובות קשות של צופות תמימות שעברו במקום, לבגד הזה יש פוטנציאל רציני לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בזוגיות.
 התלבטות שלישית: איך נמדוד את הזמנים בדיוק של עשירית השנייה? למודי ניסיון, ברחנו מעצות המומחים ורכשנו בצ'יינה-טאון במיטב כספנו (3 ב 10) שעונים ייעודיים בעלי יכולת עמידה ב- B-Shock וגם Soy Sauce Resistance. אחלה שעונים. מוכן למכור במחיר טוב את האחד שעדיין עובד.
 
החלטנו לא ליישם כמה מהטיפים שקיבלנו מעמיתים מקצועניים כמו לגלח את הרגליים או למרוח וזלין באזורים אינטימיים - בכל זאת, האם הבדל של כמה מאיות שנייה בתוצאה שווה את מבטי הבוז של העוזרת ואת השינה על הספה הנפתחת בחודשים הקרובים?
בערכת המירוץ קיבלנו אבקת מרק של הגוף המפרסם, מספר משתתף, כובע ים (זוגיות בסכנה – כבר אמרתי?) ושקית חשודה של ג'ל. אחרי שהתלבטנו על מה מורחים את זה: על השיער למראה הרטוב? בבית השחי נגד שפשפת? בין אצבעות הרגליים ליצירת קרומי שחייה? על טוסט סובין?  הסתבר שמדובר בתרכיז אנרגייה למאכל. אגב, לא רע בכלל. הולך טוב עם יין לבן. 
 
הכנה מנטלית
הזהירו אותנו שיום לפני האירוע חשוב לשמור על שלווה, לא להתאמץ ולהיזהר שלא להתייבש. לפיכך וידאנו שב 24 השעות טרם המרוץ ישולבו האירועים הבאים:
בצהריים - ה"גלובל פיקניק" של בית הספר הבינלאומי – אין כמו חיכוך עם בני לאומים שונים (עד עכשיו לא ברור האם הדוכן הסורי היה מתומכי אסד או המורדים) בחום מהביל של 40 מעלות ובצפיפות ממוצעת של 76 ילדים/מ"ר - לתת תחושה של טקס פתיחה אולימפי.
  

ובערב – מסיבת הריקודים השנתית לרגל יום העצמאות – הרגענו את עצמנו שמוזיקה מזרחית מצוינת לחימום התלת-ראשי, שהבאסים מעלים את רמת האדרנלין ושלא צריך יותר מארבע שעות שינה לפני טריאתלון. על אלכוהול ויתרנו (לא באמת הצריך משמעת עצמית, במילא אני מעדיף שוקו).
 
 
 
 
האירוע
ביום ראשון קמנו בשעה 07:30 והגענו להזנקה (מקצה זכרים מנומנמים בגילאי 40–50) של 09:50. החלפתי לבגד הבלרינוס שלי וכובע הים התואם ופסעתי בגאווה לעבר קו הזינוק. שותפי שלבש בגדי ספורט רגילים, הלך כמה צעדים לפניי והעמיד פנים שהוא לא מכיר אותי. לא נעלבתי.
 

שחייה: טיפ המקצוענים אמר "לפתוח חזק בסגנון פרפר ב-100 המטרים הראשונים" – אנחנו בחרנו בטקטיקת שחיית כלב ועד מהרה התמקמנו בדבוקה הסוגרת  - תוך שכנוע עצמי ששחייה במים השמנוניים מנפט ובמערבולות של החותרים לפנינו משפרת את יעילות החתירה שלנו.
 
מעבר ראשון – בין השחייה לאופניים
איזה ערך ספורטיבי יש לו ל"מעבר" ? מה בדיוק אמור לגרום לנו לקצר את זמן הtransition-? אילו כישורים מודדים – כמה זמן לוקח לי לנקות את החול בין האצבעות של הרגלים? להעביר את מספר החולצה מקדימה לאחור (עם סיכות הביטחון שקיבלנו, צריך מיומנות של שעון חרש מצ'יינה טאון לעשות זאת)?
כישראלים קרי רוח התלבטנו ממושכות אם להתחיל בקפה קטן בין השחייה לאופניים ולהמשיך בפיקניק זוגי בין  האופניים לריצה או שמא להיפך.
 
מעבר #1 – שחיה לאופניים: "קפה שחור – שנייה לפני שרותח מורידים מהאש"


  
מעבר #2 – אופניים לריצה:  "סלסילה רומנטית לזוג יועצים"

 

  
אז מה הפלא שכל מעבר נמשך כעשר דקות  - והזמן היקר הזה הוריד אותנו כ-100 מקומות בדירוג הסופי?
על כוס קפה טוב חשבנו איך במקום לשפר את תוצאותינו - למה לא לחבל ביריבים ולקשור את השרוכים בכל הנעליים באזור ה- ?transition יכול להיות משעשע אך לא רצוי במחיר של גירוש לעד מסינגפור.
 

רכיבת אופניים: מצאנו עצמנו היחידים הרוכבים על אופני שטח (צמיג רחב, תנוחת רכיבה זקופה, בוץ וחלודה על השלדה) ולא אופני כביש (חישוקי קרבון, צמיגי High-Performance) כשרוכב אחר רוכב חולפים על פנינו במהירות מסחררת. עדיין לא ברור לנו אם האופניים הפושטיים פגעו בזמן הרכיבה שלנו או דווקא העובדה שרכבנו בצוותא זה לצד זה תוך שיחת יועצים ערה על יעדי הטיול לקיץ.
  



ריצה: החלק השלישי ו – לדעתנו - המיותר...
נו באמת, כבר הוכחנו את כישורינו בשחייה ובאופניים, במים וביבשה, ואפילו בהכנת קפה זריזה בשני transitions. מה עשינו בשלב הזה? רצנו.
חצינו את קו הסיום בערך שעתיים לאחר הטבילה הראשונית במים. גאים ומאושרים ענדנו לצווארינו את מדליית המסיימים. הופתעתי כשהסינגפורים לא רצו לשמוע את נאום הניצחון שהכנתי בבית. אולי בגלל שהגענו בין האחרונים וכבר קיפלו את הדוכנים ורק המנקים עוד נשארו בסביבה.


 

 
ומה הלאה:  מירוץ הלילה? טריאתלון במלזיה ? ("עם הבגדים הללו תלך רק בחושך או מספיק רחוק, כדי שאף אחד לא יראה אותך") חד-אתלון ?
אולי IRON-MAN?
 

 
פינת העזר שנגדו
 
מצד אחד – סבבה. אימוני כושר מפתחים שרירי חזה ורגליים מרשימים.
מצד אחר – באסה. אחרי שרץ עשרה ק"מ בשש בבוקר הוא נופל מת במיטה בעשר בלילה. אז מה שווים השרירים?
IRON-MAN ?  בהצלחה – יקירי!

 
 
 

 
 
 
 
 
 
 

 

















































 
 
 


 
 
 

 
 
 
 
 
 
 

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים