עצמאות 2016

דף הבית >> עצמאות 2016
מאיה פקר על ארועי יום העצמאות בניכר

נאלמה תרועת הפסטיבלים של השבוע הכי גדוש בישראליות בסינגפור ואפשר להתפנות לחשבון נפש. ואם יום הכיפורים הוא זמן לחשבון נפש שבין אדם לאלוהיו הרי שאין ספק שימי הזיכרון והעצמאות (גם) למי שגר בחו״ל הם זמן לחשבון נפש שבין האדם למולדתו, לאומיותו ותרבותו.
 
באופן כמעט אבסורדי, הייתי עסוקה כמעט כל השבוע וחצי שבין יום השואה
ליום העצמאות בטכסים ובחגיגת הישראליות הרבה יותר מאשר כשאני בישראל ששם הבחירה לקחת חלק ב"פסטיבלים" נתונה הרבה פחות, כי האירועים ״כופים״ את עצמם.
אחרי שנתיים בסינגפור, פעמיים יום השואה פעמיים יום הזיכרון ופעמיים עצמאות (למרות שאת יום העצמאות חגגנו בארבע מסיבות כל פעם..) אני מרגישה שאני כבר יכולה להתבונן על מה מקרי ונקודתי ומה כבר דפוס ומבני באופן ההתייחסות שלנו, ישראלים שמחוץ לישראל לשאלת הישראליות כתרבות, מחוייבות, תודעה והוויה. 
 

נדמה לי שכמעט כמו הניגודיות והמתח שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, בין ה"עת ספוד" וה"עת רקוד", כך גם אנחנו, מתנהלים בין מתחים וקונפליקטים אישיים וקהילתיים שבין להיות ישראלי על כל רגשות האשם, הגאווה והאחריות המשתמעים מכך ובין הבחירה לגור בסינגפור, האי הנוח והלח בעולם שאין לנו עליו ״זכות אבות״.
 
יצא שבמשך ימי הזכרון והעצמאות הדילמות הנכיחו את עצמן באמצעות דוגמאות מהתרבות הטבועה בנו, הכל כך ישראלית.
 
למשל,  שאלתי את עצמי האם אנחנו יכולים להמשיך ולשיר מכאן במלוא גרון ובכוונה מלאה את השירים ש״הזריקו לנו לווריד״ בכל שנות ילדותינו ובגרותינו בישראל:
״אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת״, 
״אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה שזו תהיה המלחמה האחרונה״,
״אדמה אדמתי, רחומה עד מותי..״,
״בארץ אהבתי השקד פורח״,
״מכורה שלי, ארץ נוי אביונה..״,
היא תביט אליי טובה וחכמה, אמא אדמה..״,
ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה..״,
״עורי עור, מולדת אהובה, כי אנחנו עייפים מאוד זקוקים למנוחה..״,
האם אנחנו באמת עדיין יכולים לשיר על ביושבנו על גדת נהר סינגפור את השיר ״ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחייה, נשב בה יהיה מה שיהיה?
 
 
ואיך נלמד ״מכאן״ את הילדים שלנו על ״שם״, על: 
״ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור..״
״שם הרי גולן, הושט היד וגע בם״
״יש לי כנרת״ (אגב, לי באופן אישי ביום העצמאות הזה היה הרבה כנרת ואופירה גם!)
״מה יפים הלילות בכנען״
״אין כמו יפו בלילות״
״קח מקל, קח תרמיל, בוא איתי אל הגליל..״
״על הנגב יורד ליל הסתיו..״
״לילה חיוור משתרע על שדות עמק יזרעאל..״
״אל הבקעה מן הגלעד, טלה שחור ורך ירד..״
״גרה בשינקין, שותה בקפה תמר..״
באמת אפשר להסביר מה זה ״באב אל וואד״ מבלי לעבור על יד המשוריינים בשער הגיא?
 

וכשאנחנו קוראים את הספרים בעברית, האם אנחנו יכולים לדמיין את המקומות בהם העלילה מתרחשת?
מיכאל שלי של עמוס עוז (ירושלים)
חצוצרה בוואדי של סמי מיכאל (חיפה)
חסמב"ה של יגאל מוסינזון (תל אביב)
אות מאבשלום של נאוה מקמל- עתיר (זכרון יעקב)
הביתה של אסף ענברי (קיבוץ אפיקים)
רומן רוסי של מאיר שלו (נהלל והעמק)
מישהו לרוץ איתו של דוד גורסמן (ירושלים)
המקווה האחרון בסיביר של אשכול נבו (צפת)
בשבילה גיבורים עפים של אמיר גוטפרוינד ( חיפה)
ואיך אפשר לשאול איה פלוטו, מבלי להכיר לעומק איך נראה קיבוץ בכלל וקיבוץ מגידו בפרט?
 

ודוגמא אחרונה חביבה, האם יש אותה משמעות ועומק לסרטים כה ישראלים כשצופים בהם מחוץ לישראל:
הלהקה, הקיץ של אביה, מציצים, מבצע סבתא, חגיגה בסנוקר, סאלח שבתי, בופור, סדרת אסקימו לימון. 
ומי שלא עושה מילואים בכלל יכול להינות מגבעת חלפון?
 
וזה היה רק דרך הפריזמה של התרבות, וגם זה בדוגמאות.
 

והנה השיר שכולנו קיפצנו לצליליו במסיבת יום העצמאות המעולה (כנרת ואופירה כבר אמרנו??) שאולי ממצה מכל:
הודו דרום אמריקה זה הכי ישראלי
ילדי חוץ בקיבוץ זה הכי ישראלי
פוגים, אסימונים, שלוקים לילה כלכלי
איי ספיק באט לא מספיק זה הכי ישראלי
שרים!
 
במבה, במבה, מסטיק עלמה, מתל אביב עד בן גוריון
שקל, שנקל, אוי כפרה, אריק איינשטיין הגדול
היידה, היידה, הייטק למשטרה 100
דמקה דמקה, מטקה מטקה
אוהבים אותך שמעון פרס.
 
ערב חדש, אבטיח קר
זהו זה ולא אחרת!
גיבוש צנחנים, ערק איילים
לא, לא, אין לנו ארץ אחרת!
ים סוף ים המלח ים תיכון ים כנרת
שביזות יום א׳ בשבת שבאה וחוזרת
פקק בחג עם אוסף של כוורת
עוד מונדיאל אבל בלי הנבחרת.
 
במבה, במבה, מסטיק עלמה, מתל אביב עד בן גוריון
שקל, שנקל, אוי כפרה, אריק איינשטיין הגדול
היידה, היידה, הייטק למשטרה 100
דמקה דמקה, מטקה מטקה
אוהבים אותך שמעון פרס.
 
(הכי ישראלי, התקווה )
בשמחות...
 
 
 
 
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים