פורים הצעות לתחפושות

דף הבית >> פורים >> פורים הצעות לתחפושות

ליל כל השרוטים: גם המיתולוגיה היהודית מציעה מבחר דמויות מבעיתות

כילד, היה חג אחד שבגללו אלעד בר נוי תמיד קינא בגויים: ליל כל הקדושים. נכון, לנו יש את פורים, אבל יצורי הלילה המפחידים שבו את לבו. אז כדי לארגן גם לנו "פורים הלואיני", הוא צלל למקורות ואיתר 12 דמויות מבעיתות שיאפילו על כל התחפושות בסביבה, תרתי משמע.
מאת אלעד בר-נוי עיתון הארץ

כשהייתי ילד וצפיתי בסדרות טלוויזיה אמריקאיות, לא קינאתי בחגים שלהם. חג המולד תמיד נראַה לי קצת מקושקש, ההכנות לחג ההודיה נראו לי מעייפות ואת חג הפסחא בכלל לא הבנתי. אבל היה חג אחד שתמיד עורר בי צביטה של קנאה – ליל כל הקדושים. נכון, לנו יש את פורים, אבל הרעיון של ערב שלם שבו מסתובבים ברחובות העיר אינספור יצורי לילה נוראיים ומפחידים קרץ לי מאוד. האפשרות להתחפש ולהתחבר דווקא לצד האפל, רק ליום אחד, נראית לי עד היום אפשרות מושכת ביותר.

לכן לקראת פורים המתקרב, החלטתי להציע גרסה קצת אפלה לחג – פורים "הלואיני" אם תרצו. לשם כך נברתי בכתבי הקודש היהודיים, באגדה העברית ובמיתולוגיה היהודית ובחרתי מתוכם כמה יצורים אפלים במיוחד – 12 דמויות מרתקות ומשונות שבחג הקרוב תוכלו לאמץ בתור תחפושות מקוריות, מבעיתות ויהודיות (כמעט) למהדרין.
לִּילִית
נתחיל באחת הדמויות המוכרות והמאיימות ביותר במיתולוגיה היהודית, לִּילִית. לילית מתוארת במקורות היהודיים המוקדמים כשדה איומה, אם כל השדים. הלשונאי אילון גלעד מספר כי "דמותה של לילית היתה מוכרת גם בתרבויות שמיות עתיקות, ומקורה הוא ככל הנראה בשפה האכּדית, שבה היא מכונה לִילּיתֻּ(līlīṯu)".
הופעת הבכורה של לילית היא בספר ישעיהו, בנאום תוכחה אשר מתאר את נפילתה של אֱדוֹם. לילית מוזכרת כאחת משלל יצורים נוראיים ששוכנים באֱדוֹם ההרוסה וניזונים מן הטבח הנורא: "אַךְ-שָׁם הִרְגִּיעָהלִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ".
בתנ"ך לילית מופיעה רק פעם אחת, ואולם באגדות חז"ל ובטקסטים יהודיים אחרים לילית מוזכרת פעמים רבות. באגדות חז"ל מתוארת לילית כאישה יפה, פתיינית ומינית, בעלת כנפיים גדולות ועטלפיות ושיער אדום ארוך. פניה יפים ונוראיים, וצבעם מתחלף מאדום בוהק ללבן מסמא. חיוכהּ הערמומי דק ופתייני, ולשונה מלהטטת כחרב מתהפכת.


אַשְׁמְדַאי

לפי המיתולוגיות המאוחרות, לילית עזבה את אדם ונהיתה לאשתו של אשמדאי. לפי ספר הזוהר, אשמדאי הוא מלך השדים. במסכת גיטין בתלמוד הבבלי מסופר על שלמה המלך שלכד את אשמדאי כדי שיעזור לו למצוא את תולעת השמיר, שהיתה הכרחית לבניית בית המקדש. אשמדאי, אשר חוכמתו הרבה עלתה אף על זו של שלמה המלך, הצליח להערים עליו ולהימלט ממנו. אף על פי שאשמדאי מתואר לעתים קרובות כערמומי, שטני וזדוני, מיוחסת לו גם יראת שמים גדולה. לפי האגדה, הוא יושב כל היום ולומד תורה: ביום יושב בישיבה של מעלה, ובלילה - בישיבה של מטה. בגרסה מאוחרת יותר של אגדת שלמה המלך ואשמדאי, אשר מופיעה ב"ספר האגדה", מתאר ביאליק את מראהו של אשמדאי "נוֹרָא מְאֹד; רַגְלָיו כְּרַגְלֵי הַתַּרְנְגוֹל וּזְקָנוֹ כִזְקַן הַתַּיִשׁ וְאֵשׁ תֹּאכַל מִנְּחִירָיו". במקורות אחרים מתואר אשמדאי כבעל כמה ראשים של חיות שונות, אבל גם במקורות אלה – רגליו רגלי תרנגול.
אף על פי שהמילה אשמדאי מזכירה את השורש ש.מ.ד, מקור השם הוא כנראה בשפה האווסטית הקדומה, שבה הוא קרוי Aēšma-Daēva (מילולית: Aēšma – כעס, Daēva  - שד). "הדמיון בין השם המקורי ובין השורש ש.מ.ד היה מקרי ככל הנראה", אומר אילון גלעד, "כשתרגמו את השם לשם עברי, ניקו ממנו את שאר הצלילים והשאירו את השם אשמדאי בשל הדמיון הזה".

להמשך
http://www.haaretz.co.il/labels/avi-chai/1.2878822

 
לייבסיטי - בניית אתרים