פיליפינים טרסות האורז 2015

דף הבית >> פיליפינים טרסות האורז 2015
יומן פיליפינים 2015
רחלי אורן

יומן המסע הזה מתחיל במנילה הצפופה
המאובקת, חסרת החן כמעט, ומלאת חוטי הטלפון. הפקקים בלתי נסבלים והתנועה כמעט ולא זזה. בהברקה של שניה ביקשתי מהנהג שיקח אותי לצינה טאון- בכל זאת יש לי כבר קצת נסיון ורציתי להשוות לסינגפור. למרות עליבות המקום (אי אפשר בכלל להשוות ליופי של סינגפור- וגם לארצות אחרות באזור) האנשים חייכניים ונדיבים בעזרה שלהם. נכון שהייתי אולי התיירת הלבנה היחידה, אבל בכל זאת.
גם כאן אוהבים ישראלים וזה בהחלט נעים!
בערב,  כבר ישנתי במלון y2 עם החדר הגדול מתאים מאד למשפחה , והאוכל במסעדה למטה ( חשבון בנפרד) מצוין- בטעמי דרום מזרח אסיה המוכרים והחביבים.

את רובו של הטיול הקדשתי הפעם לצפון המדינה.


 
 
טיסה קצרצרה של Cebu Pacific, ואנו כבר בשדה התעופה קאוויאן, הרחוק מבאנאויי- היעד שלי, מרחק כ-5 שעות.
רכב ומדריך שהזמנתי מראש, חיכו לי ולקחו אותי צפונה. הבעיה היחידה היתה המחיר השערורייתי, יותר מ 200$.

מכיוון שזאת בעיה נפוצה- אני בהחלט ממליצה ליסוע בטריסיקל, או לחפש רכבים קטנים יותר.

יום 3 - לטרק של היום לקחתי טריסיקל ( כמו טוק טוק) חמישית ממחיר הרכב ואן, וכף גדול. הנהג עוצר לי בדרך ותוך כשעה אני כבר בהליכה בבטאד- Batad בהרים.
הנופים הנשקפים מסביב מרהיבי עין.


 

טרסות האורז העתיקות, חלקן בנות 2000 שנה, משתלבות נהדר עם הנוף. ההליכה אמנם קשה, השבילים קטנטנים ובמדרון תלול, והמדרגות גבוהות, אבל כל זה בהחלט שווה את המאמץ. הנהג מעודד אותי בקריאות - I know you can do it! Go on!
ואני צריכה להראות לו ולעצמי שאכן אני יכולה.
בעצירה לארוחת צהרים קלה- אורז מטוגן עם ירקות, אני פוגשת את רומיו בן ה- 80 שאוהב לשיר ולעשות שמח. תוך כמה דקות הוא שר לי״ אל המעין...״ ואחר כך ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״ ואני ,כמובן שהצטרפתי לשירה.
אחרי חמש שעות הליכה בטרסות האורז, חזרנו למלון הכפרי (home stay) בכפר אצל ריטה- Rita's mount view inn אפשר להתקשר לטלפון 09265117056 אבל אפשר
גם פשוט להגיע. בכפר יש עוד כמה בתים לשינה ואוכל, כך שאין בעיה .לבית יש מרפסת גדולה המשקיפה על הנוף המדהים וכאן מגישים גם את ארוחת הערב. הזמנתי פיצה אשר הוכנה במחבת אבל הייתה טובה ומלאה את בטני כך שאוכל לישון טוב. התנאים
פשוטים ביותר, בלי מים חמים, ושרותים משותפים למטה במדרגות.
את הבוקר הרביעי, התחלתי לקול קרקור התרנגולות ו״צריחת״ התרנגול. התיישבתי  במרפסת הצופה אל הנוף ואלמלא היה הזמן מוגבל, היתי יכולה לשבת שם חצי יום לפחות.
העלות של לינה, ארוחת ערב קלה מאד ואותו הדבר בוקר, והרבה כוסות תה- 1000 פזוס שזה- 30$s.



יום 4 - לאחר כשעה וחצי הליכה לנקודה הקרובה לתחבורה, ל"טריסיקל" אשר הקפיץ אותנו לכפר השני-
Bogyah Hot Spring, וירידה במדרגות התלולות (כמה מאות מטרים ושרירים תפוסים) הגענו לבריכת המים
החמים + גופרית, שם רחצנו כשעה וחצי. רחצה אשר גם הקלה על הגוף הדווי וגם השאירה אותי במצב רוח מרומם.

 


יום 5 - אחת הנשים המקומיות מדגימה לי את התלבושת הלאומית (אשר עדין נלבשת לאירועים חגיגיים).
הוזמנו (אני והמדריך) לקפה ותה והיא סיפרה קצת על עצמה ועל משפחתה.
כשנכנסתי למטבח צילמתי את ארוחת הצהרים שעדין לא הוכנה- ציפור קטנה ותפוחי אדמה מתוקים. 

בהמשך הדרך, אני נפגשת בתופעה חשובה נוספת של האזור- האמונה בטבע ובכוחותיו.
למרות היות הפיליפינים 95% מהם, נוצרים קאתולים, הם מקיימים את המסורות הקדומות של אבות אבותיהם. זה בעיקר בא לידי ביטוי בפסלים כמו ה-BUBOL, שהיה מוצא אל השדה בתקופת הקציר בכדי להודות על היבול הטוב, או לחילופין כשהיבול לא הצליח, ודרך הפסל-בקשו מהטבע, שיעזור להם. הפסלים נראים בהרבה מקומות עדין.
הדבר השני הוא גולגלות של חיות המקשטות חלק מהבקתות, והן סימן לתופעת השאמאן-
רופא האליל, אשר עדין פוקד את הבתים. כמה שיותר גולגלות, מראה על חשיבות הרופא- שאמאן. 
הנצרות מיושמת כאן- בצפון, לצדה של התרבות הקודמת באופן מלא, כמו הטאואיזם הסיני בסינגפור- לצד בודהיזם, והשינטו ביפן- לצד בודהיזם. 
 
יום כמעט אחרון, בדרך לבגיו, המדריך קונה 2 שקי ירקות לילדיו, הלומדים בבגיו באוניברסיטה.
סה"כ 10$- אבל הוא כל כך מאושר, וזה מזכיר לי מיד את הורי  הבאים לבקר אותי ברמת השרון- מהקיבוץ,
ובתיקם תמיד קופסת תמרים מתוקים מדבש, מהעץ שע״י הבית.
הורים זה הורים, בכל מקום!
למחרת מספר המדריך כי בישל לילדיו ארוחה מהירקות ולימד אותם כמה מתכונים מהבית.

הטיול כבר כמעט נגמר. נסיעה של 6 שעות באוטובוס ממוזג ונקי הביאה אותי למנילה לאותו מלון בו הייתי ביום הראשון Y2 residence hotel.
הטיסה יוצאת עוד כמה שעות, אז הספקתי את מרכז הקניות העצום Green Belt Ayala של משפחת איילה העשירה, אשר יחד עם עוד 9  משפחות, שולטת על המדינה. מוכרת לכם התופעה- מספר משפחות ששולטות במדינה?


במקום גם מוזיאון לאומנות קטן המתמקד בראשוני הציירים- הפעם הציגו את Cesar Legaspi משנות ה 20 של
המאה ה- 20, אבי הקוביזם הפיליפיני, ואני התענגתי על כמה תמונות יפות במיוחד!
לסיכום, מצבה הכלכלי של פיליפינים, כמו קמבודיה, ובורמה, הוא קשה מאד והיא עוברת תקופה קשה של שינוי ונסיון להתמקצע ולשרוד בעולם המודרני. 
רמת המלונות בצפון המדינה, ברמה מאד נמוכה, אך גם המחירים נמוכים -כך שלפחות יש איזון.
רמת החיים ככלל, גם בעיר מנילה, נמוכה ביותר, אך יש בתי ספר לכל הגילים 
ושאיפות של ההורים- שילדיהם ילמדו ויגיעו אולי רחוק יותר מהם, וזאת תופעה מבורכת. 
עדין, ענף מספר 1 ביצוא שלהם, הן הנשים , בעיקר המטפלות בכל העולם בקשישים ומשפחות, השולחות את רוב כספן בחזרה לפיליפינים.



שם המדריך אלקס אורדיליו והוא מכיר כל פינה באזור, מדבר אנגלית טובה ומאד קשוב לרצונות של המטיילים איתו.
מוכן לעשות שינויים ולחפש את הפתרון הטוב ביותר. 
alexordillo@yahoo.com
טלפון- 09359583549
אפשר גם לטייל דרך משרד נסיעות ישראלי- janddy.m@gmail.com- מרים
 
לייבסיטי - בניית אתרים