רוביק רוזנטל

דף הבית >> רוביק רוזנטל

רוביק רוזנטל / החנטריש תפס זולה על חסקה

הערבית הפלסטינית היא מלכת הסלנג הישראלי. רוב המילים שסיפקה לנו השפה האחות הזו הן מילים שקופות, כלומר, המשמעות שלהן במקור הערבי זהה לשימוש שיש להן בשפה הישראלית. קבוצה מעניינת ורחבה כוללת מילים שעברו שינוי במשמעות ובהגייה, ולהלן מדריך הגלגול הפלסטיני-ישראלי.

בָּאסָה. הכל מוליך אל השורש בא"ס. ריח הבאשה ופרי הבאושים העברי, השורש בו"ס במשלי: "נפש שבעה תבוס נופת", והשורש בא"ס שבערבית הספרותית, הנקשר לתחושות דכדוך. אז זהו שלא. אל תאמר באסה, אמור בַּעְצָה, צ' נחצית, מילת טאבו שפירושה תקיעת אצבע בעכוזו של גבר. המעשה הזה, המרמז על פעילות אנאלית, נחשב להשפלה הקשה ביותר לגבר. למותר לציין שהמילה שזכתה בסלנג הישראלי למשמעות מאיימת פחות הפכה לשורש חדש, ולפעלים כמו לבאס, להתבאס ומבואס.

דָאווִין. מהו דאווין כולם יודעים, דא עקא שאין מילה כזו בערבית. המילה המקורית ארוכה ומרשימה יותר: דאוואווין, והיא ריבוי של דיואן. דיואן הוא טרקלין, ובהרחבה, כינוי לטקסט ספרותי מסורתי. הטקסטים האלה מלאים דברי שבח, תפארת ומליצה ולכן זכו לכינוי דיוואן, ובריבוי כבר הפכו למשל ושנינה. אז למה אנחנו אומרים דאווין? כדברי ע. הלל: דבקה בנו מחלת העצלות.

דוּדָה. הצורך המכרסם הזה לצריכת סם, ולתשוקה בלתי ממומשת כלשהי, נוצר מדימוי. דוּדֶה פירושה בערבית תולעת, ד' כאן היא עיצור נחצי כבד. התולעת המכרסמת בתפוח עברה לכרסם בנפש.

דוּדֶס. משחק שעבר מן העולם, אלא אם כן תורגם כבר לאפליקצייה בסמרטפון. הנוער מקפיץ גזר עץ קצר באמצעות מקל ארוך, והמשחק נקרא בערבית "חַיֶיה דוּדֶה": נחש-תולעת. הנחש (חייה) ארוך, התולעת (דודה) קצרה.

ווָאסַח. מילה רבת גלגולים. במקורה הערבי היא מילת גנאי קשה ופירושה אדם מלוכלך בגופו ובמעשיו. בגלגול אחר היא משמשת לגינוי אדם מתנשא. בשפה הצבאית היא הפכה למילת שבח בתגובה על אמירה מעוררת התפעלות, ואף זכתה למדרש ראשי תיבות: וואללה סחטיין.

זוּלָה. זולה היא מקום מסתור. הוא יכול להיות תמים ולשמש למנוחה, ואילו בין העבריינים הזולה משמשת להסתרת נשק וסמים. אפשר גם לתפוס זולה, כלומר, לתפוס שלווה. בתרבות המזרחית זולה היא גם מתחם מרופד בשטיחים ובכריות לצורכי מנוחה. המקור כנראה מן המילה הערבית זַוואל שפירושה חידלון ואפס מעשה. ויש גם מדרש ראשי תיבות בשפה הצבאית, המתייחס למצב של אי פעילות מתמשכת: זיונים ולא אימונים.

זַפְּטָה. חבטה חזקה ומהירה, שבזכות סבתא זפטה נדמית כמילת יידיש, והיא לא. בערבית: זַבַּט פירושה טיט, וזַבְּטָה היא החבטה-מריחה של הטיט על הקיר.

חַנְטָרִישׁ. הרבה נכתב על מקורה של המילה הזו, שהפכה למילה גנרית של זלזול ובוז. ההשערה שהייתה מקובלת בעניין היא שמקור המילה בערבית: קִנְטָאר (מידת משקל, כ-300 ק"ג)+רִיש (נוצות). כלומר, הרבה נפח, מעט תוכן. הבלשנית חוקרת הפרסית תמר גינדין מצאה הסבר סביר יותר, מן הפרסית, שאולי התגלגלה דרך הערבית: ח'נדֶה-ריש, צחוּק זקן, אדם שמלגלגים על זקנו.

חַסַקֶה. כלי השיט השטוח הזה עבר כמה גלגולים. מקורו בפועל הערבי חַסַכּ שמשמעותו כעס, חַסַכַּה פירושה כעס ועוינות. בשלב הגלגול הבא היתה החסקה לשם של צמח קוצני, ומכאן לאידרה של דג. מכאן קצרה הדרך לחסקה דמוית הדג. אז שנחיה ושנזכה לשוט בחסקה.

חַרְמָן. הגבר שטוף הזימה ורודף הנשים הפך כבר לפועל עברי: לחרמן, להתחרמן ולהיות מחורמן, או מחורמנת. מהיכן הגיע? הדעות חלוקות והאופציות מגוונות. בטורקית חַ'רְמָאן הוא טועם יינות, ואין כמו היין לעורר את החשק. בערבית חַ'ארִם או חַ'רְמָאן הוא אדם בלתי יציב, כמצבו של החרמן. המקור הקרוב ביותר היא הערבית הספרותית, שבה חִרְמָאן פירושה געגועים למגע מיני.

טִיכוֹ. מילת העצמה שהתיישנה מעט, בדרך כלל למצבים שליליים: עייף טיכו, מבואס טיכו, זקן טיכו. על דוקטור טיכו הירושלמי נאמרו רק דברי שבח, כך שלא נראה שיש לו קשר לעניין. המקור כנראה מערבית. טִיחָ'ה הוא טיפש חסר דעת, ובגירסה אחרת עצלן.

לֶבֶּן. המאכל העתיק הזה, ששודרג ליוגורט, הוא גלגול עברי של המילה הערבית לַבַּנ, שבצורתה הנקבית היא הגבינה האהובה לַבַּנֶה. נשארו ממנו רק הלֶבֶּנִיוֹת של מפרץ חיפה. בעברית תקנית צריך היה לומר לֶבֶן, אבל זה ממש לא אותו דבר.

מַטְקות. הספורט הישראלי הפופולרי מקורו בערבית, והמקור הוא בד': מדקה, שפירושה עלי של מכתש שתפקידו לחבוט בגרגירים וצורתו מזכירה את מחבט המטקה/מדקה. השורש הוא דַכַּכְּ, לחבוט, והמילה המקורית היא מַדַכַּה.

מָזֶטִים. המנות הקטנות הללו שאחריהן אין לפעמים יכולת לגעת במנה העיקרית נשמעות יווניות משהו, אבל המקור בערבית. ביחיד: מָזָּה.

ניג'ס. הנודניק הזה נשמע כל כך יידיש, והוא ממש לא. ניג'ס פירושו בערבית הפלסטינית מלוכלך. מדוע דבקה בו היידיש: בזכות הפועל שהוליד את הנודניק, נודשען, לנדנד ולטַרחֵן.

סנאדה. ימי המחנות בתנועות הנוער מזכירים לכל מי שעבר אותם את הסנאדות, מוטות העץ המחודדים שאתם היו מקימים אוהלים וסככות. סַנַד פירושו לתמוך, לסמוך, לשמש מישען.

עָלֶּק. החלופה העברית ל'פסאודו' הלועזי היא יצירה ישראלית על בסיס ערבי. כאשר פלוני מספר על התרברבות של אלמוני לפלמוני, אומר לו פלמוני: אָאלַ לַכְּ, אמר לך. התשובה הספקנית הזו קוצרה אצלנו ל'אָלֶק', וכדי שתישמע ערבית הפכה א' לע'. צירוף מקרים משעשע הוא שבאנגלית מוכר הטיפוס smart alek, אלק הנוכל, המתבסס על אחד אלקס הוג, גנב בריטי מפורסם שפעל בשנות הארבעים של המאה ה-19. לפי הסיפורים הוא פעל עם זונה ושני שוטרים מושחתים, ונפל כשניסה לרמות גם את השוטרים. כאמור, צירוף מקרים.

פִינְגָ'אן. הפינג'אן הסובב לו בשירו של חיים חפר הוא הקנקן בעל הפיה המעוקלת. בערבית ובלדינו פינג'ן הוא דווקא הספלון נטול הידית שנועד ללגימת הקפה. מקור המילה בשתי השפות מן הטורקית.

פְרָאנְגִ'י. מילה של פעם שיצאה מהמחזור. אחד שהולך פראנג'י הוא מי שמהדר בלבושו, לא תמיד בהתאמה לסביבה. פראנג'י הוא בערבית צרפתי, שהתגלגל למשמעות אדם זר, אחד שלא מכאן.

קִישְׁטָה. עם הקריאה הזו נוהגים לגרש חתולים ואורחים לא רצויים, והיא נשמעת יידיש, אבל אין לה עקבות ביידיש. בערבית היא קיימת, אם כי הקשר קצת רופף. קַשְׁטַ הוא גירוד בערבית, קִשְׁטָה או קִשְׁדָה היא שמנת, אותה מגרדים מן החלב.

קָרָחֶנָה. המילה אומצה בהתלהבות בסצינת הטראנס והפכה למילה המתארת אירועים שיצאו משליטה. מקור המילה טורקי-ערבי. פירושה המוקדם הוא בית מלאכה, ומאוחר יותר הפכה כינוי לבית זונות.

שִׁיבֶּר. ככה מדדו פעם, בלי סרגלים, רק עם כף היד הפרושה. מקור המילה הוא במילה הערבית שִבְּר שפירושה זרת. אתרע מזלה והיא נשמעת בדיוק כמו מילה גרמנית: Schieber, ברז מרכזי. אבל אין קשר.

שִׁירְקֶס. שותפות, בדרך כלל לא כשרה, ובדרך כלל במסגרת הביטוי "לעשות שירקס". הנקודה המעניינת היא שמדובר כאן בחיבור דו לשוני. שִׁרְכֶּה היא חברה, הסיומת  –ֶס מקורה ביידיש.

שַׁרְלוּלָה, שַׁרְלִילָה, שַׁרְמוּטָה, שַׁרְשׁוּחָה. ארבעה כינויים לזונות. מקור המילים בערבית, וכל אחת מספרת סיפור שונה. שרמוטה פירושה במקור סמרטוט. שרלילה ושרלולה מקורן ככל הנראה במילה שֻרְל, עבודה, שהרי מדובר באשה עובדת. שרשוחה מקורה בפועל הערבי שַׁרְשָׁח שפירושו לזלזל וללעוג.

בטור הבא: על צירופי לשון בערבית הפלסטינית שחדרו לעברית.

עוד טורים, מאמרים ושאלות של רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

 
לייבסיטי - בניית אתרים