שבועיים משפחתיים בוייטנאם וקמבודיה - חלק א'

דף הבית >> שבועיים משפחתיים בוייטנאם וקמבודיה - חלק א'
שבועיים משפחתיים בוייטנאם וקמבודיה
חלק א' - צפון וייטנאם


מאת: תמר הלוי

31.5.2017
 
מועד הטיול: חגי תשרי, אוקטובר 2016.
משך הטיול: שבועיים (פחות יום). ניתן גם לחלק לקטעים של 3-5 ימים.
המסלול: סינגפור – האנוי – סאפה – האנוי - הוי-אן - סיאם ריפ – סינגפור.

ההרכב: הרכב משפחתי כמעט מלא של 4 מבוגרים: אימא בגיל 60+, בת אחת בת 30 וקצת, ושני בנים בגילאי ה-20 ומשהו. מכל קצוות תבל נקבצנו בהתרגשות לטיול המשפחתי הגדול, זה שלא עשינו עדיין – אחת מישראל, אחת מסינגפור, אחד מקניה ואחד מיפן. עבור כולנו זו הייתה הפעם הראשונה במזרח אסיה, ועבור רובנו הייתה זו הפעם הראשונה במדינות עולם שלישי. הן אוהבות שהכל מאורגן, מתוכנן ומסודר, בתי מלון מפנקים ולו"ז קבוע מראש, עם לונלי פלאנט בתיק ו-Tripadvisor בנייד, ואילו הם מעדיפים לגלות את הטיול תוך כדי תנועה, בלי חבילת גלישה, הוסטלים זולים, אוכל רחוב והעיקר הזרימה.

אז תכננו טיול זורם, וזה מה שהיה.


יום מס' 1: מסינגפור להאנוי הסואנת.

טיסה (לכיוון אחד) עם חברת Tiger-air הסינגפורית. 110$ לאדם כולל מזוודות.
* את כל הטיסות הזמנתי דרך אתר skyscanner או cheapflights.com.

משדה התעופה של האנוי נסענו היישר למלון שהזמנו בלב הרובע העתיק של האנוי, 2 דקות הליכה מאגם הואן קיאם (Hoan Kiem Lake).




המלון: Hanoi Meracus Hotel 1. מלון 3 כוכבים שמרגיש כמו 4 כוכבים, המחיר סביר ביותר (30$ ללילה לאדם), מיקום מרכזי מאוד, חדרים נקיים ונעימים (מקלחת מפנקת!), שירות מצוין, נעים ויעיל, ארוחת בוקר מגוונת וטעימה עם שילוב בין אוכל מערבי לאוכל וייטנאמי. בקיצור – היינו ממש ממש מרוצים! אולי פחות מתאים למשפחות עם ילדים שמחפשים גם פסיליטיז, בריכה וכו'.

את ההסעה הלוך ושוב לשדה התעופה הזמנו דרך המלון והיה מצוין. המחיר גבוה בדולרים ספורים מהמחיר הרגיל של המוניות (22$ לכיוון במקום 20$), אך שווה את השקט הנפשי כיוון שיש הרבה רמאויות של תיירים בוייטנאם וצריך לדעת על איזה מונית לעלות ועל איזה לא. בכל מקרה כדאי לשאול במלון מהן החברות המומלצות ולנסוע איתם בלבד בהמשך הטיול בעיר.

הנחיתה בהאנוי המחישה לי במידה רבה מדוע מכנים את סינגפור לעיתים "Asia light".
הסדר והניקיון המופתיים ששולטים במידה רבה בסינגפור פינו את מקומם לאובך, צפיפות, רעש ולכלוך, רוכלים בכל מקום, אופנועים ואופניים, עוד אופנועים, עוד רוכלים, אוכל רחוב אותו סועדים על שרפרפי פלסטיק מיניאטוריים, עוד אופנועים!
בקיצור – טירוף והמון המון קסם.


הסימטאות של הרובע העתיק בהאנוי הם בדיוק מסוג הסימטאות שכיף וכדאי ללכת בהן לאיבוד, אם מצליחים כמובן לחצות את הכביש בין המוני האופנועים והקטנועים שממלאים את העיר. כאן המקום לציין שבדומה לשכונת פלורנטין בתל אביב, גם ברובע העתיק של האנוי, הרחובות מחולקים לפי גילדות הסוחרים – יש רחוב נעליים (שם היה המלון שלנו), יש רחוב תכשיטים ואפילו רחוב בו מוכרים מצבות ושאר עזרים לקבורה. בין כל אלו יש כמובן דוכני מסז', מסעדות, ברים, מקדשים ואין ספור חנויות מזכרות לתיירים.

מייד לאחר שעשינו צ'ק-אין במלון וסיימנו לגמוע את ה-welcome drink המתקתק שקיבלנו (משהו ירוק ומלא סוכר), יצאנו להסתובב ברובע העתיק וכמובן לחפש ארוחת ערב. כאן צריך לציין שהמילה "לחפש" לא ממש מתאימה לסיטואציה בה בכל צעד, שעל ופינת רחוב יש דוכן אוכל רחוב, רק צריך להתיישב (אם מצליחים...) על שרפרף הפלסטיק הקטנטן (לישבנים של חלקנו זה היה קצת מאתגר אבל הצלחנו!) ולהתחיל לטעום בלי לשאול יותר מידי שאלות.
אנחנו, שרצינו כמובן לטעום מהכל, החלטנו ללכת את קונספט של "טעימות" וחילקנו את ארוחת הערב שלנו בין מספר דוכנים, בכולם היה אוכל נהדר! טעמנו את מרק הנודלס הוייטנאמי, הוא ה-Pho המפורסם, ספרינג רולז טריים ממולאים בכל טוב, רגלי צפרדעים (יש לזה טעם של עוף והיה די טעים), ונראה לי שאיפשהו שם גם היו כיסונים ממולאים בחלזונות אבל אני לא בטוחה... וכמובן – הרבה Bia Hoi - בירה וייטנאמית מהחבית.

ההישג היומי: גם בגיל 65 אפשר ללמוד לאכול עם צ'ופ-סטיקס!




יום מס' 2: האנוי

את בוקרו של היום השני בהאנוי פתחנו בביקור באתרי החובה של העיר – אגם הואן קיאם ומקדש נגוק סון (Ngoc Son), הנמצא בחלקו הצפוני של האגם. המקדש, הנמצא על מעין אי קטנטן בתוך האגם, נוסד במאה ה-18 והכניסה אליו בתשלום באמצעות גשר. האגדה מספרת שבמאה ה-15 העניקו האלים למלך חרב קסמים שבאמצעותה הוא ניצח את אויביו, ולאחר שהמלחמה נגמרה, בעוד המלך משייט לו להנאתו באגם, הגיח מן המים צב ענק ולקח את החרב הקסומה אל תוך מימי האגם. לכן, במקדש יש בין היתר שרידים חנוטים של צב ענק.
אנחנו וויתרנו על הכניסה למקדש עצמו והמשך לתחנה השנייה שלנו לאותו בוקר – מקדש הספרות.




מקדש הספרות (Temple of Literature) הוא בעיניי אתר חובה למבקרים בהאנוי, ובהחלט אחד המקדשים היפים והמרשימים ביותר בהם ביקרתי עד היום. מדובר במתחם די גדול, בעל 5 חצרות, שנבנה במאה ה-11 לכבודו של קונפוציוס ולאחר מכן שימש כאוניברסיטה מנדרינית. הכניסה למקדש גם היא בתשלום וניתן להגיע אליו במונית או טוק טוק מאזור הרובע העתיק או בהליכה של כ-20-30 דקות (פחות מומלץ אם חם ואין הרבה דברים מעניינים בדרך).

לאחר הביקור במקדש הספרות המשכנו בהרכב חלקי לביקור קצר ולא מרשים במיוחד במאוזוליאום של הו צ'י מין (שהיה סגור בתקופה בה ביקרנו, לצורך טיפול תקופתי בגופה החנוטה של המנהיג הו צ'י מין) ובגן הסמוך לו, שם התגורר המנהיג הנערץ. הרחבה העצומה הפרושה למרגלות המאוזוליאום בהחלט מותירה רושם וגם מהווה תזכורת לאופי המשטר של המדינה בה אנו מבקרים... הכניסה לגן גם היא בתשלום ובדיעבד בהחלט היה ניתן לוותר עליה לטובת שנ"צ או מסאז' מרגיע.

לאחר מנוחה קצרה במלון יצאנו שוב להסתובב בסמטאות הרובע העתיק, שהיו אף הומים עוד יותר בשישי בערב (מי היה מאמין שיש דבר כזה) בשל שוק סוף-השבוע שקם לתחייה.

רגע בלתי נשכח: שתי נשים במידה 42+ שמנסות להידחס לטוק-טוק וייטנאמי אחד – פחות מומלץ אבל בהחלט משעשע!

יום מס' 3: מההמולה של האנוי לסאפה הפסטורלית

את בוקרו של היום השלישי התחלנו מוקדם מאוד עם נסיעה באוטובוס המרווח והמפואר של חברת Sapa Express מהאנוי לסאפה.
את הכרטיסים לאוטובוס הזמנו מראש באינטרנט באתר החברה: http://sapaexpress.com/en . המחיר היה 34 USD הלוך-חזור (היום זה אפילו פחות) לאדם ולדעתי זה שווה כל שקל. האוטובוס חדש ומרווח, את הכיסאות ניתן להוריד אחורה עד מצב של כמעט שכיבה מלאה, יש מדריך שמסביר על הנסיעה ועל סאפה עצמה וגם מקבלים אוכל ונשנושים לדרך. הנסיעה אורכת כ-5 שעות עם הפסקה של כ-20 דקות באמצע לאוכל ושירותים. יוצאים סביב 07:00 בבוקר מהאנוי ומגיעים סביב 12:30 לסאפה. לנו זה היה נשמע עדיף על אפשרות הנסיעה ברכבת הלילה ללאו-קאי, ששמענו עליה דברים פחות טובים ובהחלט לא התחרטנו. בחזור, האוטובוס יוצא מסאפה סביב השעה 16:00 ומגיע בערב להאנוי. דרך אגב, המלון שלנו היה ממוקם, ולא במקרה, במרחק דקה וחצי הליכה מנקודת היציאה של האוטובוס לסאפה, מה שהקל עלינו מאוד את ההתארגנות בבוקר וגם את החזרה למלון לאחר הטיול בסאפה.

העיירה סאפה שוכנת במעלה ההרים של צפון וייטנאם, בסמוך לגבול עם סין. העיירה עצמה הוקמה ב-1922 ע"י הצרפתים והפכה בשנים האחרונות למוקד תיירות מרכזי. באזור סאפה שוכנים מספר שבטי מיעוטים שונים שניתן להבדיל ביניהם על פי הלבוש הססגוני שלהם – שבט המונג השחור, שבט המונג הפרחים, שבט הזאו האדום ועוד. יש לציין שבשנים האחרונות, עם ההתפתחות המואצת של התיירות באזור, הפכו בני השבטים לסוחרים ממולחים ועקשניים מאוד ואורח החיים המסורתי משתנה בקצב די מהיר.




"האטרקציות" העיקריות שיש בסאפה הן המפגש עם בני השבטים של המיעוטים השונים הגרים באזור, ביקור בשווקים המקומיים, טראקים בני יום או יומיים בין טראסות האורז והכפרים הסמוכים לעיירה ועלייה להר הפאנסיפאן (ברגל או ברכבל החדש שנפתח), שהוא ההר הגבוה ביותר באזור, אך לא בכל יום ניתן לראות את פסגתו בשל הערפילים הסמיכים הממלאים את השמיים באזור הררי זה.

בניגוד לאופי הפסטורלי של העיירה והנוף של טראסות האורז היפיפיות שנשקף מחלונות האוטובוס, ההגעה לסאפה הייתה קצת פחות נעימה מבחינתנו. עם הגעת האוטובוס למרכז העיירה, הקיפו אותנו ואת כל יתר התיירים שהגיעו איתנו, עשרות נשים מהשבטים שחיים בסאפה ובסמוך לה, בניסיונות בלתי נלאים למכור לנו טיולים, צמידים, אוכל, בדים, תיקים ואין ספור דברים אחרים. אחת מהעקשניות שבין נשים אלו אף עקבה אחרינו עד למלון וגם בימים הבאים היא איכשהו מצאה אותנו וניסתה למכור לנו את מרכולתה ושירותיה בכל פעם שעברנו בכיכר העיירה.

מלון: Sapa Paradise View Hotel – מלון 3 כוכבים במיקום מרכזי, שירות מצוין אך כל היתר בינוני ביותר והמחיר בהתאם (22.5$ ללילה לאדם כולל ארוחת בוקר). אפשר למצוא מוצלחים יותר.




לאחר ההתארגנות במלון יצאנו לתור מעט את העיירה הקטנה (שניתן להקיף את מרכזה בכ-20 דקות לכל היותר), לרכוש ציוד טיולים מזויף בזול (16$ למעיל North Face קל. כן, קצת קר שם בהרים) ולאכול כמובן. באופן מעט תמוה, למרות שהעיירה הוקמה ע"י הצרפתים, רוב המסעדות מגישות אוכל איטלקי לצד אוכל וייטנאמי או Hot-pot סיני. פה המקום לציין שהעיירה פופולארית ביותר גם בקרב השכנים הסינים שמעבר לגבול, אך כנראה לא בשל הנופים עוצרי הנשימה. בניגוד לתיירים המערביים, התיירים הסיניים לא יוצאים לטיולי טבע אלא מתרכזים באוכל, אלכוהול, מסאז' וקניות. בנוסף, האוכל בסאפה שונה קצת מהאוכל בהאנוי. דוכני האוכל הפזורים ברחובותיה הצרים של סאפה מציגים לראווה שלל שיפודים שונים ומשונים, עליהם מיני בשרים טריים בלתי מזוהים, פירות ים וירקות, אותם יעשו לכם על הגריל לבקשתכם. למרות חששותינו בתחום ההגיינה, ניסינו ובהחלט לא התאכזבנו!

Note to self: הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הצקות הסוחרות המקומיות היא לומר באסרטיביות No thank you. לעולם אל תגידו Maybe, זה רק יגרום להצקות חוזרות ונשנות...



יום מס' 4: שוק השבטים התוסס בבאק-הא

ביום השני שלנו בסאפה נסענו מסאפה לשוק השבטים בעיירה באק-הא (Bac Ha), הנמצא כ-3 שעות נסיעה מסאפה במורד ההר.
את הטיול היומי, שכלל ביקור בשוק, ביקור בכפר של בני שבט המונג הפרחים, וביקור במעבר הגבול עם סין שבעיר לאו-קאי, הזמנו ערב קודם דרך סוכנות Sapa Sisters (כ-20$ לאדם), סוכנות תיירות המנוהלת ע"י נשים משבט המונג השחור, אך ניתן לדעתי להזמין את הטיול בכל סוכנות ובכל מלון, כיוון שרוב הטיולים לתיירים הם די זהים (אין צורך בהזמנה מראש, אפשר פשוט לגשת ולהזמין).
השוק המפורסם של באק-הא מתקיים בימי ראשון בלבד ומושך אליו המוני תיירים. בשוק ניתן למצוא ירקות ופירות טריים, אוכל רחוב מקומי, בדים, בגדים, תיקים, מפות, נעליים וגם בעלי חיים – סוסים, פרות, תרנגולות ועוד. הביקור לשוק בעלי החיים אינו מומלץ לבעלי לב חלש...
השוק אכן צבעוני ומרשים אך הנסיעה הארוכה אליו די מתישה ובדיעבד אולי היינו מוותרים, כיוון שגם בסאפה עצמה יש מעין שוק קטן ברחובות הסמוכים לכיכר הכנסיה.
דווקא הביקור בביתם של בני שבט המונג הפרחים היווה עצירה מרעננת בדרך חזרה. די מדהים לראות שגם במאה ה-21 אנשים חיים בבתי עץ רעועים, ללא חשמל ומים זורמים, מדליקים מידי יום מדורה בתוך ביתם לצורך בישול ומתקיימים בעיקר מחקלאות מסורתית וגידול אורז.




יום מס' 5: טראק בין הכפרים וטראסות האורז עם סו המקסימה

היום השלישי שלנו בסאפה היה ללא ספק ה-highlight של הביקור וכל מה שקיווינו לראות ולמצוא בסאפה!

את הטראק הפרטי שלנו עם סו, המדריכה המקומית שלנו, הזמנתי מראש, בהתאם להמלצות שמצאתי בטריפ-אדוויזר (20$ לאדם ליום טיול כולל ארוחת צהריים ומונית לחזרה לעיר). סו היא בחורה צעירה בתחילת שנות ה-20 שלה, בת שבט המונג השחור, סבלנית ומתוקה להפליא ומדברת אנגלית מעולה. ניתן להזמין אצלה טראק חד-יומי, כפי שאנחנו עשינו, או טראק בן יומיים עם לינה בבית המשפחה של סו באחד הכפרים הסמוכים לסאפה, מה שמכונה "Home Stay". התקשורת עם סו דרך המייל הייתה קלה ונעימה. זה האתר שלה (שבנו עבורה תיירים גרמניים שטיילו איתה והוקסמו ממנה כמונו): http://suesapa.wixsite.com/sapa-trekking/contact .

בבוקר הטיול, סו פגשה אותנו בכיכר הכנסיה בסאפה בדיוק כפי שקבענו מראש, ומשם התחלנו לרדת ברגל בירידה התלולה מסאפה לכפר קאט-קאט (Cat Cat) ולמפלים היפיפיים השוכנים למרגלותיו. בדרך לשם, סו הבחינה שאימנו המתבגרת מעט מתקשה בהליכה ומייד הכינה לה מקל הליכה מאולתר מבמבוק שמצאה בצידי הדרך. למרות שקאט-קאט והמפלים הפכו למתויירים מאוד, עדיין לא נפגע קסמם. אחרי עצירה קצרה במפלים שכללה צפייה בריקוד מסורתי, עלינו חזרה לכפר והתחלנו את הטראק בין שדות האורז, הכפרים, הנחלים והנופים ההרריים שסבבו אותנו, עד לבית משפחתה של סו בכפר Cau La Chuoi.
הטראק עצמו אינו קשה במיוחד אבל מדובר ביום הליכה לא קצר הכולל לא מעט עליות וירידות ובהחלט מהווה מאמץ, אז כדאי לשקול בהתאם ליכולת הגופנית והסבלנות של המשתתפים. מתוך התחשבות במשתתפים המבוגרים יותר שבינינו ובשל מזג האוויר החם מן הרגיל שהיה באותו יום, אנחנו החלטנו לקצר את הטראק שלנו ולסיים אותו לאחר ארוחת הצהריים המאוחרת והמדהימה שאכלנו בבית משפחתה של סו. בסה"כ הטראק שלנו ארך כ-5 שעות (09:00-14:00) ולמרות שוויתרנו על החלק האחרון, נהנינו מכל רגע, מהנופים ומהשיחות עם סו, במהלכן סיפרה לנו על חייה וחיי משפחתה וסיפקה לנו הצצה אותנטית לחיי השבטים באזור. במיוחד נהנינו מארוחת הצהריים שהכינה לנו אימה של סו, שכללה גם מכירת תיקים ובדים מעשה ידיה ושתיית יין מקומי שהכין אביה. מומלץ בחום!


Note to self: מסתבר שאין מקום ואין תנאי שטח שאי אפשר להגיע אליהם באופנוע, גם עם כמה שקי אורז שקשורים מאחור...


יום מס' 6: טיול רכוב למפלים ול"מעבר גן העדן" שבסמוך לסאפה וחזרה להאנוי

היום הרביעי והאחרון שלנו בסאפה היה למעשה חצי יום, כי אחה"צ כבר לקחנו את האוטובוס הנהדר של Sapa Express חזרה להאנוי. את היום הזה לקחנו יותר באיזי והזמנו דרך המלון טיול רכוב עם נהג צמוד (25$ סה"כ) למפל הכסף, מפל הזהב ומעבר ההרים המכונה "מעבר גן עדן" – שלושה אתרים הסמוכים אחד לשני המרוחקים מסאפה כ-20-30 דקות נסיעה.

התחנה הראשונה הייתה מעבר ההרים Tram Ton Pass, המכונה גם "שער גן עדן". נקודת התצפית על המעבר היא ממש על הכביש המתפתל בין ההרים (שימו לב, החצייה לא הכי בטוחה בעולם) ובסמוך לה הוקמו, כיאה לכל נקודה תיירותית, מספר דוכנים של רוכלים המוכרים מזכרות לתיירים וקצת אוכל. מנקודת התצפית של המעבר נשקף נוף עוצר נשימה ואוויר ההרים הקריר מהווה הזדמנות מצויינת לעשות שימוש במעילי הרוח המזויפים שקנינו בסאפה, אך איך מה לעשות במקום יותר מ-5 דקות של צילום תמונות והתפעלות מהנוף.

התחנה השנייה בטיול הייתה "מפל הזהב" ((Love Waterfall, שמורת טבע קטנה ויפה. הכניסה בתשלום וההליכה עד למפל אורכת כחצי שעה לכל היותר, הדרך קלה ומתאימה גם למי שאינו ממש מיטיב לכת. אנחנו הגענו למקום בשעות הבוקר והיה כמעט ריק, מה שאיפשר לבנים שבחבורה להיכנס לרחוץ במימיו הקפואים של המפל בלי יותר מידי קהל מסביב.

התחנה השלישית והאחרונה לאותו יום הייתה ב"מפל הכסף" (Thac Bac Waterfall), מפל עצום בגודלו, הנמצא גם הוא ממש על הכביש. הכניסה גם היא בתשלום והעלייה למפל קצרה אך תלולה מאוד (יש מדרגות מסודרות).

בסה"כ חצי יום חביב מאוד, אך לא MUST.
לקראת השעה 13:00 בצהריים כבר חזרנו למלון לארוז ולהתארגן לנסיעה חזרה מסאפה להאנוי.




האדם מתכנן ואלוהים צוחק -

בהאנוי היינו אמורים לבלות את הלילה ולצאת למחרת מוקדם בבוקר לכיוון האלונג-ביי (Ha Long Bay) המפורסם, לשייט בן יומיים בין צוקי הגיר המיוחדים המעטרים את המפרץ, שהוכרז ב-1994 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. אלא שלמזג האוויר היו תכניות אחרות, ובשל טייפון שהגיע מכיוון הפיליפינים, בוטלו כל הטיולים המתוכננים בהאלונג ביי ונאלצנו לוותר על השייט בפעם זו.
למרות שהטיול שלנו לא יצא לפועל בסופו של דבר, אשתף בפרטים כי הקדשתי המון זמן במחקר אינטרנטי ואיסוף המלצות עד שבחרתי בחברת Eco Friendly לטיול המשפחתי שלנו.

שיטוט לא קצר במיוחד במרחבי הגוגל וטריפ-אדוויזר, הביא אותי למסקנה שיש אין ספור חברות שמציעות קרוזים לתיירים בהאלונג ביי והבחירה לא פשוטה. משך הקרוז נע בין חצי יום ל-3 ימים וטווח המחירים הוא רחב, בהתאם לרמת הספינה אותה בוחרים, כאשר מומלץ לקחת ספינה של לפחות 4 כוכבים (מחיר ממוצע לאוקטובר 2016 100$-150$ לאדם לשיט עם לילה אחד). רוב הקרוזים המוצעים באים בחבילה שכוללת הסעה הלוך-חזור להאנוי (האלונג ביי נמצא כ-4-5 שעות מהאנוי) ומסלול שייט שכולל שיט בין נופי המפרץ, עצירה לרחצה בים, ביקור במערה, שיט בקיאקים, שיעור טאי-צ'י בבוקר וקריוקי בערב וכו'.
אפשרות נוספת לתור בהאלונג ביי היא ללון באי קאט-בה (Cat Ba Island), האי הגדול היותר במפרץ, ולקחת משם טיולים יומיים, כמו גם לטייל באי, שם נמצאת מערה ששימשה בית חולים בתקופת מלחמת וייטנאם, שמורות טבע, חופים ועוד.

כיוון שכל מסלולי השייט המובנים נשמעו לנו מאוד תיירותיים מחד, והביקורות על הלינה באי קאט-בה היו לא מזהירות מאידך, החלטנו לבסוף להזמין שיט פרטי בן לילה אחד עם חברת Eco Friendly http://ecofriendlyvietnam.com/ (המחיר: 114$ לאדם כולל הכל), מה שיאפשר לנו ליהנות מהטיול בהאלונג בקצב שלנו, בלי לו"ז מובנה ותלות בקבוצה גדולה של תיירים. את השייט סגרתי מראש באמצעות המייל עם Mr. Ba שענה על כל שאלותיי באדיבות ובזריזות, ודאג לנו לכל הארגונים הקשורים כולל הסעה מהאנוי, מעבורת מהאי-פונג (Hai Phong) לאי קאט-בה (נקודת תחילת השייט), מנות צמחוניות ועוד. יש לציין שמייד עם קבלת הדיווחים על הטייפון, Mr. Ba עמד איתי בקשר במייל ועדכן אותי על ההתפתחויות, ולאחר שהשייט בוטל, החזיר לנו את המקדמה ששולמה ללא דחוי.

טיפ נוסף שקשור לקרוז בהאלונג – אם ברצונכם להמשיך מהאלונג ביי ליעד אחר בוייטנאם כגון הוי-אן או הו צ'י מין סיטי, אין צורך לחזור לשדה התעופה בהאנוי, אלא ניתן לקחת טיסות פנים משדה התעופה ב-Hai Phong הקרוב יותר, משם אנחנו היינו אמורים להמריא לדא-נאנג לאחר הקרוז.
כמו כן אציין לטובת את חברת VietJet הוייטנאמית, שאפשרה לנו לשנות את הטיסה שהזמנו מהאי-פונג לדא-נאנג, וכל זאת בהתראה של שעות ספורות ותמורת סכום של כ-20$ בלבד (לכולם יחד). פשוט ניגשנו בבוקר למשרדי החברה בהאנוי ועלינו על טיסת צהריים זמן קצר לאחר מכן.

את הבוקר הנוסף ש"הרווחנו" בהאנוי הקדשנו לקניות, מנוחה וביקור קצר במוזיאון הנשים המעניין, שמוקדשן לנשים הוייטנאמיות, תפקידיהן המסורתיים, לבושן וגם חלקן במלחמת וייטנאם. המוזיאון נמצא כרבע שעה הליכה מהרובע העתיק והכניסה בתשלום. מומלץ. http://www.womenmuseum.org.vn/

על המשך הטיול שלנו בהוי-אן ובסיאם-ריפ בפוסט בא...
 
לייבסיטי - בניית אתרים