שנחאי כתבה שי

דף הבית >> שנחאי כתבה שי
שנגחאי.
שי שמעוני

אוקטובר 2014.
מזג האוויר מושלם בעונה הזו ואפילו זיהום האוויר אינו גבוה וצבע
השמים מזכיר את זה שבישראל.
 זה ממש לא מובן מאליו, העניין של צבע השמים. ברוב ימות השנה לשמים כאן אין צבע ברור. מעין שילוב של אפור עם צהוב, שנובע בעיקר מזיהום אוויר מטורף, שיכול להגיע במספרים גם ל-300 ואפילו יותר (בתל אביב, לשם השוואה הוא עומד על 22 בערך...).
 
זו השנה השלישית שלנו כאן והכל מתחיל להרגיש מוכר והרבה יותר קל ופשוט.
כבר יודעים איפה להשיג כל דבר ואיך להגיע ממקום למקום ואיך להתמקח בשוק של הזיופים...
שנגחאי היא מקום מופלא. שילוב מדהים ויפיפה של ישן וחדש. של מודרני ועתיק. של קידמה והיסטוריה. של עבר ועתיד.
הדירה שלנו ממוקמת מול הבניין הגבוה ביותר בסין - שנגחאי טוואר. כשהגענו לפני
יותר משנתיים הוא היה עדיין אתר בנייה עם בקושי חמש קומות בנויות. היום זהו
מגדל בן 121 קומות, שלדעתי מדגים בצורה מרהיבה את היכולות האין סופיות של הסינים. כשהם מחליטים לעשות משהו, זה נעשה ובלוחות זמנים שאנחנו לא מכירים בישראל.
 
בכלל, הסינים לדעתי הם עם מקסים. לצד שאיפה להידמות למערב ואהבה למותגים וסמלי סטטוס (לואי ויטון ולמבורגיני חוגגים כאן), יש גם המון אמונות תפלות וטקסים סימבולים והרבה פשטות וחיבור עמוק לעבר ולהיסטוריה המפוארת שלהם. למשל פעם בשבוע, מתקיים טקס מיוחד על גדת נהר החואן פו, בו אנשים (בעיקר נשים מבוגרות), קונים דגים חיים שזה עתה נתפסו בנהר ומשליכים אותם בחזרה למים, כסמל למתן חיים וברכה לחיים  ארוכים ובריאות טובה.
 

בניגוד להרבה מקומות אחרים בעולם, שנגחאי היא מקום נהדר לישראלים ויהודים. איכשהו, הסינים חושבים שאנחנו (היהודים) נורא חכמים וגם ההסטוריה ארוכת השנים שלנו, בדומה לשלהם, מרשימה אותם מאוד.
בכלל, תחושת הבטחון האישי כאן גבוהה מאוד. אין כל חשש להסתובב לבד בלילות, גם לא לנשים ונערות. ביתי בת ה-13, נוסעת לבד במוניות, מטרו ומעבורת, בכל העיר.
 
החיים בסין נתנו לי לא מעט מתנות. כרגע נדמה לי שהגדולה ביניהן היתה אנה. אנה היא תינוקת כבת חודשיים, שננטשה על ידי הוריה במחוז מרוחק משנגחאי עקב תיסמונת קשה של עמוד שידרה פתוח (מהמשפחה של שפה שסועה). היא הובאה לשנגחאי מבית יתומים בגיל שלושה שבועות וכאן נותחה בהצלחה. אירגון מתנדבים בשם באו-ביי (baobei), בו אני מתנדבת, הוא המתאם את הניתוחים והטיפול בתינוקות כמו אנה. הארגון מעסיק בהתנדבות רופאים מתחומים שונים ומתנדבים נוספים שאוספים תרומות ומטפלים בתינוקות לפני ואחרי הניתוח, עד שנמצאת להם משפחה מאמצת (על פי החוק הסיני ישראלים לא יכולים לאמץ תינוקות סינים, כי ישראל לדעתם אינו מקום בטוח לגדל ילדים..). הרעיון מאחורי הפעילות
של האירגון הוא לאתר תינוקות יתומים שנולדו מחוץ לשנגחאי וזקוקים לניתוח מציל חיים (בשנגחאי יש מערכת בריאות טובה מאוד ולכן האירגון אינו מטפל בתינוקות משנגחאי) ולהביאם לשנגחאי לניתוח והמשך טיפול. לארגון אין בית יתומים והתינוקות שמשתחררים מבית היתומים עוברים ל״משפחות החלמה״ של המתנדבים, כך שכל התרומות שנאספות מוקדשות לטיפולים הרפואיים. 

משפחתי זכתה לטפל באנה לאחר הניתוח במשך מספר שבועות. זו היתה חוויה ענקית בשביל כולנו, שאני לא בטוחה שהיתה מתאפשרת במקום אחר.
 
לסיכום,עם כל הכבוד לתל אביב (וגם לברלין...),  לדעתי אפשר למקם את שנגחאי באחד המקומות הגבוהים בדירוג המקומות שטוב לחיות בהם.... בכל אופן, לנו טוב...

 
לייבסיטי - בניית אתרים